בלוג אישי ומקצועי

הטיפול הוא תהליך של חוויה נפשית מתקנת ומעצימה, שחרור וגילוי עצמי של האדם הנפתח לנפשו.

הטיפול הוא תהליך של חוויה נפשית מתקנת ומעצימה, שחרור וגילוי עצמי של האדם הנפתח לנפשו.

נעים להכיר

אני פסיכולוג קליני, מומחה בכיר, עוסק בפסיכותרפיה שנים רבות.
מומחה לטיפול בפוסטראומה, חרדה ולחץ נפשי. בעל הכשרה ורישיון להיפנוזה. 
מטפל בגישה אקזיסטנציאלית-דינמית ובטכניקות הרפיה, דמיון מודרך ו EMDR. 
במהלך הזמן והעבודה עם אנשים אני מתבונן בעצמי, במטופלים ואנשים בסביבה. מתבונן וכותב. 
לפעמים הכתיבה מתפתחת למאמר מקצועי, לפעמים אלו הם הרהורים והתבוננות פנימית. 
חלק מהדברים התפרסמו ושמחתי שהגיעו לאנשים, יש שסיפרו לי שזה עזר להם. 
נוכחתי שתובנות שלי על עצמי או על אדם אחר בטיפולי-עוסקות בסוגיות די אוניברסליות, כלומר יכולות להתאים לכל אדם במצבים דומים. 
התכנים האלה עוסקים במצבי תודעה שונים, בתהליך ובקשיי המדיטציה, בדפוס התנהגותי שכיח,
בניתוח קצר של תהליך בטיפול, או קטע מספר שיכול להאיר את עיננו ולגרום לנו לחשוב. תובנות אלה יופיעו פה תחת "מחשבות" או "מאמרים".
מאחר שבעיני יחסים בין בני אדם הם נושא מרכזי בחיינו – הקורא מוזמן להגיב, להתייחס, להעיר ולשאול. התייחסות הקוראים תסייע לי להמשיך להתבונן ולהעמיק. מחכה להכיר גם אתכם.

יצאו לאור

הדמיה ספר

מי רוקד עם הנרקיסיסט?

פסיכופתולוגיה של יחסים

ספרו החדש של מנשה כהן מראה כיצד השותפים לקשר עם הנרקיסיסט משתפים פעולה עם המתעלל, לרוב בלי שהם מודעים לכך, ובמובן זה הם "רוקדים" איתו ולא מצליחים להשתחרר ממנו, ובסופו של דבר מוותרים על עצמם.
נרקיסיסט אינו יכול לחוות לבד את ההפרעה שלו; הוא זקוק לשותף על מנת לחיות איתו ודרכו את הפתולוגיה שלו – פתולוגיה של יחסים. הדבר בא לידי ביטוי במה שמתואר בספר כ"התאטרון הנרקיסיסטי", כמופע של הנרקיסיסט שבו הוא מחצין הכול על במת החיים ומגייס "דעת קהל", יוצר מהומה רבתי על מה שעוללו לו, בעודו מציג את עצמו כקורבן האולטימטיבי. באופן הזה הוא נהיה בלתי נגיש והצופים ב"תיאטרון" נעשים למשתפי פעולה בניצוחו.

"בהמשך לספרו הקודם על דמותו של הנרקיסיסט, מנשה כהן מתבונן הפעם במי שנמצא בשותפות חיים עם הנרקיסיסט, בטראומה שמתקיימת בלהיות באינטימיות נרקיסיסטית. השותפות ביחסים פתולוגיים, הריקוד עם מי ששקוע כולו בקיומו שלו, כל אלה מובילים לביקורת עצמית מתמדת ותוכחה ללא מרגוע שגובלים בהתעללות בעצמי. הספר נכתב מתוך עבודה ומחשבה שנוצרו במשך שנים במפגשים עם מטופלים. בשפה שווה לכל נפש המחבר משלב הסבר תאורטי ועבודה קלינית; הוא מתאר את הכרח המאבק וייסורי הפרידה הכרוכים בשינוי והיחלצות. זהו ספר חשוב ומעניין לכל מי שסובל, מטפל ומתעניין.גרשון מולד – פסיכולוג קליני

B2

הדמות מאחורי המראה

נרקיסיזם והבלתי-נראות של ילדים ובני-זוג

"ההיצמדות הסימביוטית של הנרקיסיסט לזולתו מאפשרת לו חופש פעולה
לחיות במקום האחר ולעשות בנפשו כבתוך שלו" 

זהו ספר שעוסק ביחסים בין אישיים. הוא מנסה להאיר את עיננו מול האתגר של יחסים מודעים עם הזולת, דרך דיון בנרקיסיזם, שהוא ריכוז יתר בעצמי וקושי לראות ולקבל את האחר והשונה.

"מנשה כהן מזמין אותנו להתבונן איתו במראה הנרקיסית המלאה: הוא משקף לנו את הדמות הנרקיסית של ההורה, ואת הדמות שמאחורי המראה, את דמות הילד הפגוע: הילד הפגוע של ההורה, וההורה הפגוע שהיה ילד. הוא מתבונן בהפרעה הנרקיסית כהפרעה ביחסים בין אישיים, בקרבה ובאינטימיות. הנרקיסיסט לכוד בדפוסים שחוסמים את יכולתו לראות את הזולת ולחוות עמו הדדיות. פעמים רבות זו הפרעה מוכחשת שקשה לזהות אותה, והיא מקור לסבל וקושי גם למטפלים". גרשון מולד – פסיכולוג קליני

פוסטים אחרונים

האבל שלא נעשה האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של פוסט-טראומה    בסטיאן: חלמתי חלום נוסף, אבא, על אמא. האב: אני מבין בן, אבל עלינו להמשיך הלאה, נכון? בסטיאן: כן. האב: לכל אחד מאתנו יש מחויבויות, ואסור לנו להניח למותה של אמא להיות תירוץ לא לעשות את המוטל עלינו, נכון? ) תמונת הפתיחה בסרט
מיומנה של מטופלת נפגעת נרקיסיזם בשלב מתקדם בטיפול שאלה: באילו מובנים את חופשיה? ובאילו-את לא חשה חופשיה? לאמא שלי לא אכפת ממני. היא רואה רק את עצמה. זו תובנה שכל כך קשה לקבל בילדות, שהנפש מרחיקה ומפצלת, ואני עד היום מתקשה להאמין שזה אכן המצב. מלוות אותי מחשבות שנועדו כנראה לפצות את עצמי, באמונה
1.3.2024 אוהב ואויב ביחסים: על הזדהות עם התוקפן בעקבות פרנצי   כשאתה אוהב ומעריך מישהו (הורה, בו-זוג) והוא תוקף אותך (פיזית או מילולית) אתה נעשה מבולבל, חצוי, מתקשה להתקרב, רוצה להתרחק. איך מתגברים על הפגיעה והבלבול? בעיקרון לא מתגברים על הפגיעה, אבל מנסים לעשות מניפולציה לנפש שלנו: מאשימים את עצמנו שאנחנו גרמנו לזה, שאנחנו
 למושג הזהות, או העצמי, יש שורשים המצויים בתחילת דרכה של הסוציולוגיה ובאים לידי ביטוי בתיאוריה של קולי (1902 Cooly,) לפיה, הזהות של האדם נבנית מהשתקפויות החברה בה אדם גדל ( "looking glass self"). הילד בונה מושג של עצמו דרך האופן בו אחרים רואים אותו. לפי קולי, העצמי והחברה נולדו יחדיו, כמושגים משלימים – הנפש היא
על הכתיבה כחלק מהחיים בעקבות אוליבר סאקס אוליבר סאקס (1933- 2015) היה נוירולוג, חוקר וסופר פורה שכתב כל חייו, וספריו פורסמו בשפות שונות. "האיש שחשב שאשתו כובע" הוא אולי הספר הידוע ביותר שלו. אני מביא זאת כאן, עבור אלה שאוהבים לכתוב הגיגים, שירים, וקטעים מעניינים מדברי סופרים והוגים. אני מעודד מטופלים לנסח בכתב קטעים
נגישות