בלוג אישי ומקצועי

הטיפול הוא תהליך של חוויה נפשית מתקנת ומעצימה, שחרור וגילוי עצמי של האדם הנפתח לנפשו.

הטיפול הוא תהליך של חוויה נפשית מתקנת ומעצימה, שחרור וגילוי עצמי של האדם הנפתח לנפשו.

נעים להכיר

אני פסיכולוג קליני, מומחה בכיר, עוסק בפסיכותרפיה שנים רבות.
מומחה לטיפול בפוסטראומה, חרדה ולחץ נפשי. בעל הכשרה ורישיון להיפנוזה. 
מטפל בגישה אקזיסטנציאלית-דינמית ובטכניקות הרפיה, דמיון מודרך ו EMDR. 
במהלך הזמן והעבודה עם אנשים אני מתבונן בעצמי, במטופלים ואנשים בסביבה. מתבונן וכותב. 
לפעמים הכתיבה מתפתחת למאמר מקצועי, לפעמים אלו הם הרהורים והתבוננות פנימית. 
חלק מהדברים התפרסמו ושמחתי שהגיעו לאנשים, יש שסיפרו לי שזה עזר להם. 
נוכחתי שתובנות שלי על עצמי או על אדם אחר בטיפולי-עוסקות בסוגיות די אוניברסליות, כלומר יכולות להתאים לכל אדם במצבים דומים. 
התכנים האלה עוסקים במצבי תודעה שונים, בתהליך ובקשיי המדיטציה, בדפוס התנהגותי שכיח,
בניתוח קצר של תהליך בטיפול, או קטע מספר שיכול להאיר את עיננו ולגרום לנו לחשוב. תובנות אלה יופיעו פה תחת "מחשבות" או "מאמרים".
מאחר שבעיני יחסים בין בני אדם הם נושא מרכזי בחיינו – הקורא מוזמן להגיב, להתייחס, להעיר ולשאול. התייחסות הקוראים תסייע לי להמשיך להתבונן ולהעמיק. מחכה להכיר גם אתכם.

יצאו לאור

הדמיה ספר

מי רוקד עם הנרקיסיסט?

פסיכופתולוגיה של יחסים

ספרו החדש של מנשה כהן מראה כיצד השותפים לקשר עם הנרקיסיסט משתפים פעולה עם המתעלל, לרוב בלי שהם מודעים לכך, ובמובן זה הם "רוקדים" איתו ולא מצליחים להשתחרר ממנו, ובסופו של דבר מוותרים על עצמם.
נרקיסיסט אינו יכול לחוות לבד את ההפרעה שלו; הוא זקוק לשותף על מנת לחיות איתו ודרכו את הפתולוגיה שלו – פתולוגיה של יחסים. הדבר בא לידי ביטוי במה שמתואר בספר כ"התאטרון הנרקיסיסטי", כמופע של הנרקיסיסט שבו הוא מחצין הכול על במת החיים ומגייס "דעת קהל", יוצר מהומה רבתי על מה שעוללו לו, בעודו מציג את עצמו כקורבן האולטימטיבי. באופן הזה הוא נהיה בלתי נגיש והצופים ב"תיאטרון" נעשים למשתפי פעולה בניצוחו.

"בהמשך לספרו הקודם על דמותו של הנרקיסיסט, מנשה כהן מתבונן הפעם במי שנמצא בשותפות חיים עם הנרקיסיסט, בטראומה שמתקיימת בלהיות באינטימיות נרקיסיסטית. השותפות ביחסים פתולוגיים, הריקוד עם מי ששקוע כולו בקיומו שלו, כל אלה מובילים לביקורת עצמית מתמדת ותוכחה ללא מרגוע שגובלים בהתעללות בעצמי. הספר נכתב מתוך עבודה ומחשבה שנוצרו במשך שנים במפגשים עם מטופלים. בשפה שווה לכל נפש המחבר משלב הסבר תאורטי ועבודה קלינית; הוא מתאר את הכרח המאבק וייסורי הפרידה הכרוכים בשינוי והיחלצות. זהו ספר חשוב ומעניין לכל מי שסובל, מטפל ומתעניין.גרשון מולד – פסיכולוג קליני

B2

הדמות מאחורי המראה

נרקיסיזם והבלתי-נראות של ילדים ובני-זוג

"ההיצמדות הסימביוטית של הנרקיסיסט לזולתו מאפשרת לו חופש פעולה
לחיות במקום האחר ולעשות בנפשו כבתוך שלו" 

זהו ספר שעוסק ביחסים בין אישיים. הוא מנסה להאיר את עיננו מול האתגר של יחסים מודעים עם הזולת, דרך דיון בנרקיסיזם, שהוא ריכוז יתר בעצמי וקושי לראות ולקבל את האחר והשונה.

"מנשה כהן מזמין אותנו להתבונן איתו במראה הנרקיסית המלאה: הוא משקף לנו את הדמות הנרקיסית של ההורה, ואת הדמות שמאחורי המראה, את דמות הילד הפגוע: הילד הפגוע של ההורה, וההורה הפגוע שהיה ילד. הוא מתבונן בהפרעה הנרקיסית כהפרעה ביחסים בין אישיים, בקרבה ובאינטימיות. הנרקיסיסט לכוד בדפוסים שחוסמים את יכולתו לראות את הזולת ולחוות עמו הדדיות. פעמים רבות זו הפרעה מוכחשת שקשה לזהות אותה, והיא מקור לסבל וקושי גם למטפלים". גרשון מולד – פסיכולוג קליני

פוסטים אחרונים

16.3.2026 הנפש התגובתית – על אובדן החירות והסובייקט "לחיות במלוא מובן המילה, כלפי חוץ וכלפי פנים; לא להקריב את המציאות החיצונית על מזבח חיי הנפש, וגם לא להיפך". (אתי הילסום).   פרק זה מבקש להאיר את מה שאני מכנה 'הנפש התגובתית' – אותם היבטים מותנים של הנפש הפועלים מתוך דפוסים אוטומטיים, רגשיים ואימפולסיביים. מצבים
תקציר המאמר: המאמר מתאר את הדיסוננס שמתרגל מדיטציה בודהיסטית יכול לחוש בתוכו בין האמת של בודהא אודות העדר עצמי, לבין החוויה האישית שלו שיש לו אני או עצמי משלו שמבחין אותו מאחרים. הטענה במאמר היא שכאשר אין דיון מפורש בקונפליקט בין שתי הקוגניציות, המתרגל שחווה קונפליקט כזה יכול ליישב אותו בעזרת מעקפים רוחניים שונים –
ספר החוקים בבית נרקיסיסטי  1️⃣ שליטה בגוף, בהנאה ובצרכים בסיסיים 1. אסור לאכול מה וכמה שרוצים. הכול מוגבל. 2. מעדן אחד ליום. 3. קרמבו אחד ליום. 4. לא כדאי לעשות ספורט – גם מזיעים וגם ספורטאים מתים מהתקף לב. 5. לזכור שלא משנה מה נעשה תמיד נהיה שמנים כמוה 6. לזכור לא לנוח אף
כוונות טובות על הגנת-יתר נרקיסיסטית הצורך להגן ולעתים לגוננן על ילדינו הוא עקרונית ברור, אולי לכל מי שנכנס לתפקיד ההורות. זהו ערך מופנם בתוכנו וכמו מובן מאליו, לכאורה, רק השאלה היא איך בפועל מפרשים ומבטאים זאת  הלכה למעשה ביחסים השוטפים עם הילדים. הפסיכואנליטיקאי אלפרד אדלר (1927) טען בזמנו שהזנחה והגנת-יתר פוגעים באותה מידה בפיתוח
מכשולים ודילמות בהדרכה להוריםעם קווים נרקיסיסטיים  מאמר זה עוסק ביחסי הורים וילדים במסגרת הדרכת הורים – כשההורה חי ומבטא ביחסיו עם הילד סיפור או תסריט אישי שלו  בו הוא משליך על  הילד תפקיד קבוע מראש שנועד לשרת את הצרכים הרגשיים שלו, במקום לראות את הילד כישות עצמאית. התייחסות לאנומליה זו של מתן תפקידים רגשיים
 רומי: "המשימה שלך היא לא לחפש אהבה,  אלא רק לחפש ולמצוא את כל המחסומים שבנית נגדה".  בפרק  זה אני מתבונן ביחסים מתוך הבנה ושכנוע שיחסים הם הנושא המרכזי בחיינו כבני אדם. זהו אינו מחקר אקדמי ולא מתבסס על נתונים. כה הרבה נכתב על הנושא במהלך הזמן שהשאלה שאני עומד בפניה היא "מה רבותא", כדברי
נגישות