כל המאמרים

  השקר של ג'ונתן מעורר אותו לחיים ומאפשר לו עקביות באופן שסיפור האירועים שנחוו במציאות אינו מאפשר לו. הוא משקר משום שבשבילו לשקר פירושו לחיות. רק באמצעות השקר הוא מצליח להישאר בחיים. לשקר פירושו להפיח חיים בריק (בולס, 1999: 192). הנרקיסיסט לכוד בדפוסים ובהגנות שהתוצאה שלהם היא חיים של מראית עין וזהויות כוזבות ובדויות
Don't grieve. anything you lose comes round in another form – RUMI הדמות הראשונה שהיילוד פוגש בבואו לעולם היא האם והיא נהיית מוטבעת בתוכו כ"אובייקט" שמעצב לטוב ולרע את התפתחותו הנפשית, ובמידה רבה את מהלך חייו האישיים והמקצועיים.  הפסיכואנליטיקאים שחקרו את עיצוב הנפש המוקדמת זיהו את סערות הנפש של הילוד כשהוא אינו מתוחזק ומוכל
תודעת העליונות של הנרקיסיסט "אנשים בעלי אישיות עם קווים נרקיסיסטיים מאופיינים בראש ובראשונה בתחושת עליונות, פנטזיות גרנדיוזיות וצורך לתדלק באופן תמידי את תחושת הערך העצמי הגבוה שלהם. הם חשים צורך עז בהכרה של הסביבה במיוחדותם. בנוסף לכך בולטת אצלם נטייה לתנודות חריפות בתפיסת ערכם העצמי; ככל שהאישיות יותר פתולוגית, כך התנודות חריפות יותר." (אפק,
בכתיבתי על הנרקיסיזם עד כה (כהן, 2020), עשיתי הבחנה בין הנרקיסיסט המתעלל לבין קורבנותיו שנפגעו ממנו.  המוטיבציה שלי  בהבחנה זו הייתה פרגמטית:  להבין מה קורה בנפש הנפגע ולהתמקד בפסיכותרפיה שתסייע לו להיחלץ מהלפיתה של הנרקיסיסט, להרגיע את הסערה הפנימית הבלתי פוסקת, לתת תיקוף לרגשותיו ולערך העצמי שלו, לסייע לו להתמודד עם משימות החיים שלו,
מי שחי עם נרקיסיסט חווה ומכיר את הדרמה  שהוא מחולל כחלק מהמערכה הגדולה שהוא מנהל מול מי שאינו מוכן למלא את התפקיד שנועד לו. במערכה זו הנרקיסיסט יוצר "דעת קהל" עם סיפור בו הוא הקורבן מצד אחד וצדיק מצד שני, מפזר לכל עבר קריאות שבר – מה עשית לו, איך פגעת בו ובכבודו וצריך
על סבלנות הגדרה. המושג "סבלנות" שגור בדיבור היומיומי, ויש לו משמעות רבה ביחסים ובתקשורת בין בני אדם. ברוח המילון, סבלנות מתוארת כאורך רוח, כעמידות, כיכולת להשהות תגובה, להמתין או לשאת סבל ואי נחת בלי להתלונן, או לשבור את הכלים. לעומת זאת חוסר-סבלנות היא העדר  יכולת זו, אי יכולת לחכות שמשהו יקרה. קוצר רוח. בשפה
"Despite all the beating he never forgets the master"  מ"ימי הנטישה" מאת אלנה פרנטה תקציר. המאמר דן ביחסים ובתקשורת בין הנרקיסיסט ובן/בת הזוג שמרצים אותו, כשיח בין נרטיבים, דפוסי חשיבה והתנהגות המקובעים כסיפור אישי של כל צד בדיאדה: האחד רוצה והשני מרצה, אבל שניהם אינם שבעי-רצון על רקע נוקשות הדפוסים וקושי לקבל שינוי בתפיסת
המאמר פורסם בכתב עת ספרותי "נתיבים" גיליון 15 (יולי- אוגוסט, 2017). פתיחה. ארבע הקוורטטים של ת.ס. אליוט היא מסה פואטית, מוסיקלית, על הזמן ועל מעגל החיים, על תעתועי המחשבה של האדם ושיגיונו של המין האנושי אשר זז בתוך הזמן ומזיז את התודעה מהעבר לעתיד ולהפך ונמצא תוך כדי כך מידי פעם בזמן הווה, עם משאלה
במאמר קודם, "מי רוקד עם הנרקיסיסט?", תיארתי דפוסי תגובה שונים של נפגעים משליטה של הורה או בן זוג נרקיסיסט. מסתבר, שבכל דרך בה הם מתגוננים ומתמודדים, הם נותרים חצויים בנפשם באופן כרוני כמעט, הרגשה של "לא להקיא ולא לבלוע" ביחסים עם המתעלל, כפי שתיארתי בפרק הקודם. גם כאשר הם שוללים את התנהגותו של ההורה,
אחד המאפיינים של אישיות נרקיסיסטית הוא לתת תפקידים לאחרים: זה "מוצלח", זה עם "ידיים שמאליות", וזה "טוב" וזה "רע" וכך הלאה. תפקידים מוכרים במיוחד הם "הכבשה השחורה", הילד הדחוי שמאשימים אותו בכל, ו"הילד המוזהב", הילד המושלם, נקי כפיים ובר-לבב. תפקידים אלה מתויגים ומשמשים כסימן היכר לילד או לילדה וגם "משווקים" לסביבה בקלות רבה כאמת