המילה "קרבן" (קורבן) מכוונת ליצירת קירבה, במקורות בין האדם לבוראו. באופן מוזר גם המלה "קרב" גם היא משמעה לקרב או להתקרב. יצירת קירבה היא כנראה האתגר הגדול שלנו כבני אדם. הקרבות והקורבנות הם כנראה גרסה ארכאית של הביטוי המוחשי של התקרבות כפי שהקדמונים הבינו ופירשו אותה. רעיון הקורבן במיתוס ובמיתולוגיה אינו רק טקס

בעקבות ETY – היומנים הסרט. אתי הילסום מקור השראה והתבוננות. היכן שאנו כבני אדם מתכווצים ופוחדים ואימה אוחזת בנו מול הכיליון אתי פיתחה בנפשה ובתודעה הסתכלות אחרת: ההבנה שאנו כולנו נועדנו למות, בוודאי בנסיבות ההם מול ההשמדה הממשמשת ובאה, ומוות שלי ומוות שלך זה אותו עניין. ההכרה שהיא ואנחנו ניצבים בפני אותו קו סיום

,   אתי הילסום – חיים כרותים אתי (אסתר) הילסום (1914–1943) הייתה סופרת ואינטלקטואלית יהודייה-הולנדית, שנודעה בזכות היומנים והמכתבים שכתבה באמסטרדם ובמחנה המעבר וסטרבורק במהלך הכיבוש הנאצי. כתביה, שפורסמו עשרות שנים לאחר מותה (ביניהם "חיים כרותים" ובהוצאה נוספת "השמיים שבתוכי"), מתעדים מסע רוחני עמוק ותובנות הומניסטיות יוצאות דופן אל מול זוועות המלחמה. היא נרצחה

. הנבואה שמגשימה את עצמה האם הוא אוהב אותי? מה אני צריכה לעשות כדי שיאהבו אותי? שאלות אלו מתגבשות בשקט בתוך נפשה של הילדה הקטנה, כאשר היא חווה את עצמה כלא אהובה ומסיקה, בדרכה, כי אביה אינו אוהב אותה. מתוך חוויה זו היא יוצאת, מבלי לדעת, למסע מתמשך של הוכחת ערך: ניסיון להפוך את

על אובדן החירות והסובייקט  "לחיות במלוא מובן המילה, כלפי חוץ וכלפי פנים; לא להקריב את המציאות החיצונית על מזבח חיי הנפש, וגם לא להיפך". (אתי הילסום) פרק זה מבקש להאיר את מה שאני מכנה 'הנפש התגובתית' – אותם היבטים מותנים של הנפש הפועלים מתוך דפוסים אוטומטיים, רגשיים ואימפולסיביים. מצבים של חרדה, כעס, התגוננות או

תקציר המאמר: המאמר מתאר את הדיסוננס שמתרגל מדיטציה בודהיסטית יכול לחוש בתוכו בין האמת של בודהא אודות העדר עצמי, לבין החוויה האישית שלו שיש לו אני או עצמי משלו שמבחין אותו מאחרים. הטענה במאמר היא שכאשר אין דיון מפורש בקונפליקט בין שתי הקוגניציות, המתרגל שחווה קונפליקט כזה יכול ליישב אותו בעזרת מעקפים רוחניים שונים –

ספר החוקים בבית נרקיסיסטי  1️⃣ שליטה בגוף, בהנאה ובצרכים בסיסיים 1. אסור לאכול מה וכמה שרוצים. הכול מוגבל. 2. מעדן אחד ליום. 3. קרמבו אחד ליום. 4. לא כדאי לעשות ספורט – גם מזיעים וגם ספורטאים מתים מהתקף לב. 5. לזכור שלא משנה מה נעשה תמיד נהיה שמנים כמוה 6. לזכור לא לנוח אף

כוונות טובות על הגנת-יתר נרקיסיסטית הצורך להגן ולעתים לגוננן על ילדינו הוא עקרונית ברור, אולי לכל מי שנכנס לתפקיד ההורות. זהו ערך מופנם בתוכנו וכמו מובן מאליו, לכאורה, רק השאלה היא איך בפועל מפרשים ומבטאים זאת  הלכה למעשה ביחסים השוטפים עם הילדים. הפסיכואנליטיקאי אלפרד אדלר (1927) טען בזמנו שהזנחה והגנת-יתר פוגעים באותה מידה בפיתוח

מכשולים ודילמות בהדרכה להוריםעם קווים נרקיסיסטיים  מאמר זה עוסק ביחסי הורים וילדים במסגרת הדרכת הורים – כשההורה חי ומבטא ביחסיו עם הילד סיפור או תסריט אישי שלו  בו הוא משליך על  הילד תפקיד קבוע מראש שנועד לשרת את הצרכים הרגשיים שלו, במקום לראות את הילד כישות עצמאית. התייחסות לאנומליה זו של מתן תפקידים רגשיים

 רומי: "המשימה שלך היא לא לחפש אהבה,  אלא רק לחפש ולמצוא את כל המחסומים שבנית נגדה".  בפרק  זה אני מתבונן ביחסים מתוך הבנה ושכנוע שיחסים הם הנושא המרכזי בחיינו כבני אדם. זהו אינו מחקר אקדמי ולא מתבסס על נתונים. כה הרבה נכתב על הנושא במהלך הזמן שהשאלה שאני עומד בפניה היא "מה רבותא", כדברי