היפרדות

היפרדות והיקשרות

"הקשב לקינתו של החליל, / כיצד בעצב הוא מגולל את סיפור הפרידה: /מאז שעקרו אותי מבין קני הסוף,/ עודני משמיע את קול זעקתי". ריקוד  האהבה לאלוהים,  ג'לאל א-דין רומי (2012, עמ' 47). הוצאת חדקרן. 

הנושא של פרידה מהורים או מבן זוג הוא סבוך לא פחות מההתקשרות אליהם. שאלה גם איך נגדיר "פרידה", וזאת בהמשך בפרק נפרד. קשה מאד להיפרד  גם כשהקשר אינו משרת עוד שום צורך בריא – לקרבה, לנחמה, לאהבה, לתמיכה, למפלט או "מקלט בטוח" ברוח תורת ההתקשרות של בולבי, ועוד רשימה ארוכה של צרכים שבאים לביטוי בחוויה של התקשרות ושייכות. היפרדות זה כמו לפרום שטיח, מארג של שתי וערב שנבנה ונוצר במהלך הזמן בחיבורים בין אנשים, בין הורה וילד, בין בני זוג וביחסים של אינטימיות עם אחרים שהופכים להיות משמעותיים. הקשרים כוללים את חיי היום יום, את החיים במשותף בקורת גג אחת, במיטה אחת, ובארוחות משתפות בחגים ובמי חול, ובטיולים ובמנוחה. איך עוזבים את כל זה? במישור הרגשי הפנימי כל אחד שזור באחר ובמובנים רבים אני והאחר הופכים גם לישות אחת שיש לה הוואי מסוים, הרגלים, אג'נדות ומטרות ושמחות ומכאובים. איך עוזבים הכול? האני שלנו מושקע שם. איך נפרדים? התשובה מסובכת. שאלה היא איך ומדוע לא נפרדים כשהסבל הוא גדול ומתמשך? מדוע מתקשים להיפרד ונאחזים עוד ועוד, כמו בהיותנו ילדים אוחזים ביד של אימא או אבא כשחוצים את הכביש. מתוך עיסוק ממושך בנרקיסיזם ובהתעללות נרקיסיסטית אני חש שאני צריך לחשוב, להתבונן, אין עושים היפרדות ממישהו שהיינו מושקעים בו כה הרבה בילדותנו וביחסנו הזוגיים? בתפיסה של התפתחות הילד ויחסי אובייקט, אנחנו "משקיעים" באם ובאב כ"אובייקטים" במינוח הפסיכואנליטי, והם, ההורים "מושקעים" בנו. לכן היפרדות היא כה קשה ומסובכת. אנחנו "מעורבבים" ביקרים לנו, ומחוברים אליהם באין סוף דרכים, ומאד קשה למי שנפרד לראות ולהבין את עצמו בלי הזולת הקרוב.

כרגע אני מציע לחשוב ולפעול בשני כיוונים. האחד, זה לשחזר את היחסים שהיו לנו עם הורינו ובני הזוג שלנו ולהפוך אותם לסיפור, דרך מכתב שכותבים לדמות שאנחנו רוצים להיפרד ממנה. מטרת המכתב היא לא לשלוח אותו לנמען במציאות אלא לנמען שחי בתוכנו, לאבא, לאימא, לחבר ולבן זוג. לומר להם מה קרה לנו אתם, מה חשבנו ומה הרגשנו, מה עבר עלינו כשהיינו אתם. זוהי דרך לשחרר משהו חנוק בפנים ולאפשר לעצמנו לומר מה שיש לנו במקום להחניק ולהדחיק ולהרעיל את עצמנו. המטרה היא להתוודע לרגשות השונים שעלו והוחנקו כדי לאפשר להם "איוורור" ולגיטימציה. זה לא קשור לזה אם אני צודק או לא; זה מה שהרגשתי וחשבתי ביחסים אתך. ולמה זה עולה עכשיו? כי אי אפשר היה להתבטא ולומר אשר על לבי, כי אתה התנגדת ולא רצית לשמוע. כי אני לא ידעתי לזהות מה אני מרגיש, וגם לא ידעתי איך לקרוא לזה בשם. כך או כך, הייתי צריכה להחניק את הדברים בתוכי. גם לא הייתי מסוגל לשים מה שחשתי והרגשתי במילים, גם לא ידעתי אם מותר לי להרגיש מה שאני מרגיש, כי אולי אני טועה, ואת הרי תמיד ידעת מה אני מרגיש. אמרת לי שאני "עייף" או "רעב" או ללכת לישון, גם כשלא הרגשתי עייף או רעב ולא רציתי לישון. חוץ מזה היית מאד עסוקה ועייפה ולא רציתי להטריד כדי לא להיות נודניק.

הדרך השנייה היא להתבונן בתפקיד שהיה לנו ביחסים עם ההורים או בני הזוג. תפקיד הוא מונח סוציולוגי ופסיכולוגי המתייחס לצפיות שיש ממי שנמצא בתפקיד, למשל תפקיד של אימא ואבא. מתפקידים האלה יש ציפיות מובנות באופן עקרוני שהן לדאוג לגידול ולרווחה של הילדים. מה התפקיד של הילד? מה מצופה ממנו? כאן נכנס עולם ומלואו והילד נתון בעצם בידיו של ההורה המיטיב, או לחסדיו של הורה כלשהו. המתעלל הסמוי או הגלוי חסר הבנה לגבי הצרכים של הילד. אולי יש לו הבנה, אבל הוא מושקע מדי בצרכים שלו ומתקשה לצאת מעצמו, לתת מעצמו, או לעשות מאמץ ללמוד איך להיות הורה, כמו שלומדים נהיגה, למשל. ההורה יכול להיות לכוד בטראומות מילדותו שלו, משהו לא פתור ומעובד שלא מאפשר לו להיות פנוי לצרכים של הילד ושל מי שהוא אחר מחוץ לעצמו. הוא מרגיש שזהו "ילד שלו" ולכן יש לו חופש פעולה כמו ביחס לחפצים או לבעלי חיים שהוא מגדל. המשימה שלך כשאתה בא חשבון עם ההורה ועם ילדותך היא לזהות איזה תפקיד קיבלת על ידי כל אחד מההורים. התפקידים שקיבלת, או הסכמת לקבל, מגדירים את הציפיות שהיו ממך, לטוב ולרע. איך נהגו להגדיר אותך? ילד טוב, ילד רע, עקשן, רגיש, פחדן, אוצר, ואתה יכול לשחזר את התמלילים המלווים אותך כילד, לחשוב על האכזבות ממך והאם מנקודת מבטך כבוגר, היום, היו מוצדקות? ובאופן ספציפי מה היו הציפיות ממך? האם ההורים היו מאחוריך ותמכו ועודדו, או רק או בעיקר ציפו וחשבו שאתה אמור לדעת מה התפקידים שלך ולהתנהג כמצופה ממך. אולי הם ציפו שתהיה "ילד גדול", מעין ילד מבוגר ואחראי, בטרם היית ילד שמשחק לומד ומגלה את העולם. אולי הבנת שהמטרה של החיים זה לגדול ולרכוש מקצוע ולהצליח.

היפרדות היא לא התנתקות. היא תהליך בירור עם עצמי לגבי מעמדי כילד וכדי לזהות באלו תפקידים הייתי כילד. כשתתבונן, תוכל להתחיל לנסות להשתחרר מהתפקיד הזה והזה שאולי כבר לא מתאים לך כבוגר. תוכל להמשיך בקשר עם ההורים, אבל בלי תפקיד מוגדר וסגור ומובן מאליו. תוכל להתחיל לתרגל להיות "אדם חופשי" שעושה ופועל כך וכך מבחירה. וזה תהליך מתמשך עם ובלי פסיכותרפיה.

המכתב שתכתוב יאפשר לך "לפרום" את הסוודר (ציפיות) שאימא סרגה לך, אם תגלה שלא נוח לך כבר בתוכו, או שתרגיש שאתה תפוס בתפקיד של "ממלא מקום" של מישהו בחייה – אבא שלך, שלה, או אהבה לאקס מיתולוגי, ותרצה להיות קצת משוחרר מזה. תכתוב ותכתוב. היום קצת. מחר קצת. תראה אלו רגשות צפים ועולים ומגיעים להכרתך.

אחד התפקידים הבולטים אצל הרבה אנשים הוא להיות המטפל הגלוי או הסמוי של אחד ההורים או של שניהם. אנו רואים במהלך פסיכותרפיה שמטופלים רבים עסוקים בהורים שיש להם צרכים רגשיים מהמטופל, או שהמטופל עסוק בלטפל בהם כי הם לא היו שם בשבילו. הוא לוקח לעצמו באופן לא מודע את משימת הטפול בהורים, אולי הורים שלא התבגרו. תיארתי מגמה זו בפרק על הדדיות בספרי (2020).

המטרה בתהליך זה היא להשתחרר מההורים המיתולוגיים, ההורים שראינו אותם גדולים וחזקים כשהיינו ילדים. הם היו הכול עבורנו כילדים. הם ידעו מה נכון ומה לא. הם חיבקו או הענישו. הם היו בחזקת אלים. הפוסט הזה הוא פתיח לתהליך שחרור ההורים מתפקיד האלים הכול-יכולים ולהתחיל לראותם ולהתייחס אליהם כ"אנשים פשוטים", כמו בסרט בשם זה, גם אם הם לא כאלה.

להמשך – קרא פוסט "לאחר שאבא שלי מת התחלתי לחיות"

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לשיתוף

להדפסה

תגובות

מאמרים אחרונים

תודעת העליונות של הנרקיסיסט

תודעת העליונות של הנרקיסיסט "אנשים בעלי אישיות עם קווים נרקיסיסטיים מאופיינים בראש ובראשונה בתחושת עליונות, פנטזיות גרנדיוזיות וצורך לתדלק באופן תמידי את תחושת הערך העצמי הגבוה שלהם. הם…

בצילו של הנרקיסיסט

בכתיבתי על הנרקיסיזם עד כה (כהן, 2020), עשיתי הבחנה בין הנרקיסיסט המתעלל לבין קורבנותיו שנפגעו ממנו.  המוטיבציה שלי  בהבחנה זו הייתה פרגמטית:  להבין מה קורה בנפש הנפגע ולהתמקד…

התיאטרון של הנרקיסיסט

מי שחי עם נרקיסיסט חווה ומכיר את הדרמה  שהוא מחולל כחלק מהמערכה הגדולה שהוא מנהל מול מי שאינו מוכן למלא את התפקיד שנועד לו. במערכה זו הנרקיסיסט יוצר…

סבלנות

על סבלנות הגדרה. המושג "סבלנות" שגור בדיבור היומיומי, ויש לו משמעות רבה ביחסים ובתקשורת בין בני אדם. ברוח המילון, סבלנות מתוארת כאורך רוח, כעמידות, כיכולת להשהות תגובה, להמתין…

פסיכותרפיה בראי התקופה

המאמר אינו בא להמציא פסיכולוגיה אחרת אלא להציע הבנה ושיטה חדשה, עדכנית, לטיפול במצוקות הנפשיות של בני אדם בתקופתנו. התורות הבסיסיות על התפתחות הילד והאישיות ממשיכות להיות בסיס…

מבט אל העלמה המלנכולית

המאמר נכתב בהשראת מצבי הרוח והמלנכוליה של אמה ברומן "מדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר (1957). הרומן הוא סיפור על יחסים מחוץ לנישואין, בתוך מסגרת של חיים פרובינציאלים, הוא…
נגישות