הנרקיסיסט שומר על עצמו
מאמר קצר זה מפנה מבט אל עולמו של הנרקיסיסט עם השאלה כיצד קורה שלא משנה כמה הישגים יש לו ביחסים עם אחרים, קרובים כרחוקים, אין אצלו חוויה מתקנת. כלומר, הוא לא משנה את גישתו ליחסים, גם ליקרים לו ביותר. אצל רובנו, שחווינו תסכולים ואכזבות במהלך התפתחותינו, יש תהליך חיים מתקן על ידי חברים, זוגיות, טיפול נפשי, קשר עם מורה או אדם אחר שתרם לו. אין תהליך כזה אצל מי שהפך לנרקיסיסט. נאמר רבות על נרקיסיזם גלוי ומוחצן ונרקיסיזם סמוי, גם בשני ספריי בנושא (2020, 2022) ועל יחסי תוקפן קורבן ועל מה שהם מעוללים לקורבנות. כאן אני מנסה להבין מה מתחולל בנפשו פנימה, להבין מה לא משתנה. דובר על כך שהנרקיסיסט חווה ריקנות, כי אין יחסי אובייקט תקינים, שכבר בשחר ילדותו הפנה עורף לאם (כאובייקט) ובעצם לכל אחר בכלל, כתגובה והגנה בפני אובייקט לא זמין, חסום, קפוא או עוין.
ההבנה שלי היא שיחסי האובייקט של הנרקיסיסט הם עם האם שלא הייתה, שאיננה, ובהתאם כך הם היחסים שלו בהמשך עם ילדים, בני זוג ואחרים בכלל. הם אינם או שהוא מאיין אותם כדי לשמר את יחסי האובייקט עם האין, ובמקום "האחר" הוא מטפח דמות פנימית אידיאלית בה הוא משקיע ואותה הוא מזין. הוא "מטעין" את עצמו דרך שליטה על אחרים, עימותים, הדוניזם וריגושים, ונראה שהוא עסוק בטיפוח הילד האבוד שבתוכו שהופך ל"חזק" וכל יכול. האחר – ילד, בן/בת זוג – הופך להיות הספק, במקום האם שלא הייתה.
התבוננתי בתופעה ונדהמתי לגלות כמה שהנרקיסיסט שומר על הריקנות בפנים. הוא לא מוכן להכניס אף אחד למקום הזה של האובייקט שלא היה. הוא נשאר בעמדה עוינת ותובענית ומקבל מאחרים דרך סחיטה רגשית. הוא לא יכול להודות שהוא מקבל, כי להכיר בזה זה להיות ביחסים, בהדדיות, ואז ירגיש אכפתיות ומחויבות, מהם הוא מתאמץ להימנע. כך הוא נותר ניזון מריגושים שהוא מייצר ולא מרגשות שבמהותם קשורים ביחסים ובהדדיות עם האחר (relational). הוא עסוק בשליטה ולא באהבה. הוא מצליח לא להכיר בכך שהוא מקבל על ידי שהוא מפחית בערך של מה שקיבל (עושה דוליואציה) – זה לא בדיוק, זה לא חשוב ועל ידי הסברים ורציונליזציות (הוא/היא מתחנפים אלי) ודואג שהאחר יישאר בעל חוב. בעיקר לא להיות מחויב לגמול ולשמור על הניתוק והעליונות האסטרטגית שלו.
אפשר להבין את הרתיעה וההימנעות שלו מקשר עם הדדיות דרך דפוסי ההיקשרות מתורתו של בולבי ולאבחן אצל הנרקיסיסט דפוס חרדתי וחרדתי נמנע, לא-בטוח, שלא מאפשר לו ליצור קשר ולבטוח בו בלי להיות מאוים. מה הוא האיום? האיום הוא שאם ייתן לעצמו להתמסר ויפתח יחסי תלות ותלות הדדית הוא ילך לאיבוד ויפגוש את טראומת ההזנחה של ילדותו. במקום להתרצות ולהיקשר ולעבור חוויה מתקנת, הוא מפתח עוד ועוד את השליטה והשתלטנות כשהוא מבוצר באג'נדה של אדם צודק ומורם מעם. הילד המוזנח והאבוד הופך להיות מפלצת, אחד שמותר לו הכול.
