נפש יהודי

אני מתבונן פה בנושא שכניתי אותו "נפש יהודי" ומבין שהרטוריקה והפרקטיקה שונים לגמרי ולא ברור מי באמת מקיים את האני מאמין היהודי, ואולי יש יותר מפירוש אחד מה זה להיות "יהודי". בנוסף, "חילוני" אינו רק לא-דתי, אלא בחירה של אדם להיות אחראי על חייו ולתת מענה לשאלות הקיומיות שלו ולחרדת הקיום, כפי שטוען ס. יזהר.

מנקודת מבט של יהודי "לא-דתי", האדם כאזרח הוא בעל זכויות וחובות אזרחיות. לעתים הוא אויב. לעתים הוא ידיד. לעתים הוא זר. לעתים הוא מכר. האויבים והידידים אינם קבועים מראש ולתמיד מבחינתו של היהודי החופשי; בהיותו מכיר בבחירה החופשית, הוא מאמין בכוחו לנסות להתחבר לזולתו, ללא הבדל גזע מין ודת, וליצור דיאלוג פרטני עמו. ליהודי "דתי", הזולת-שאינו-דתי, הוא חוטא, הוא ריקני, חסר ערכים, בודד שאין מי שיעזור לו בעת צרה, אויב, פוגע ברגשותיו, גוי, לא יהודי, לא כשר, פסול. כך או כך הוא בעל מעמד נחות בבריאה.

המצווה "ואהבת לרעך כמוך" – מתפרשת ברוח הזמן הזה בארצנו 'ואהבת לרעך – רק אם הוא בדיוק כמוך'. אדם חופשי יכול לכבד את האחר, מתוך ההבנה ש'ואהבת לרעך – בהיותו כמוך'  פירושו הכרה בזולת, בהיותו כמוך – בשר ודם, שנברא בצלם, שיש לו רצונות, תקוות, פחדים, ערכים, מסירות, דאגה, נכונות לתת ולעזור לזולת, שיש לו הורים להם הוא רוחש כבוד, שיש לו ילדים שהוא משקיע בחינוכם ודואג לעתידם, אינו גונב, אינו חומד ואינו רוצח, אינו נואף אינו משקר, אינו מלבין את פני חברו ברבים, ומקיים הרבה מצוות שבינו לחברו, ומכבד את הגר, ותורם לציבור, לוחם ונהרג להגנת המדינה וחבריו האזרחים, וממלא הרבה מצוות וחובות אזרחיות, חברתיות ורוחניות כלפי חבריו וכלפי המקום, ופועל לא אחת ברוח האמת והצדק האוניברסליים בהם דברו הנביאים, ומה ששנוא עליו אינו עושה לחברו, ואינו עושה רגשות ותכונות של בני אנוש באשר הם לפסולים, ומשתדל להיות מודע לאמירה של אבותיו  ש"הפוסל – במומו פוסל".

עבור אדם לא-דתי, האחר יכול להיות בר פלוגתא, אך לרוב אינו פסול מראש בגלל שהוא איננו בדיוק כמוהו, שמאמין וחושב אחרת, ומשתדל שלא לשפוט אנשים מראש מתוך הליכה בעקבות אבותיו שלימדוהו ש"לא לדון את חברך עד שלא תגיע למקומו". בעקבות אבותיו הוא מאמין עוד שהבורא, בהיותו "בוחן כליות ולב", איננו מתרשם מבגדיו של בן האנוש ולא מסוג הכובע המונח על ראשו. בעקבות אבותיו הוא מאמין ש"מלוא כל הארץ כבודו", ולכן לא יתכן שהבורא בכבודו ובעצמו זקוק דווקא למקום מסוים כדי להאזין לתפילתנו, ולא יתכן שבורא עולם יכול  להאזין רק לטקסט ולנוסח אחד של תפילה. ומתוך רוח הנביאים מהדהדים בו, בכל עת, דברי ישעיהו הנביא "כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים" ואליה ינהרו כל הגויים, ולכן לא מתקבל על הדעת שצריך דווקא לסלק משם את הגויים ואת היהודים שאינם-דתיים. בעקבות אבותיו הוא מאמין שהאל מלא רחמים, ולכן גם הוא כבן אנוש וכבן תמותה, יכול להתייחס לכל הברואים מתוך חסד, חמלה ורחמים. אדם לא-דתי זה סבור שנסתרים דרכי האל, ולכן הוא חי כשענווה בלבו לגבי הפרשנות לכוונותיו של השוכן במרומים, ולתומו הוא מאמין שזוהי הדרך שבה הוא, כבן לעם נרדף וידוע סבל, יכול לשמש דוגמה ואור לגויים.

אנשים כאלה לא קלים לזיהוי. לא ניתן לזהותם לא לפי בגדיהם ולא לפי שכונת מגוריהם מאחר שהם פזורים בכל מקום, ובכל שכונה ברחבי ארץ בעולמו של הקדוש ברוך הוא. אנשים כאלה, אולי בסתר לבבם, מבינים שעליהם המלאכה להמשיך את יצירתו של בורא עולם, ללמוד וללמד, לזרוע ולקצור, לבנות בתים וכבישים, לאחוז תמיד בעולם הזה בשתי ידיים, יד אחת בשלח ויד שניה בספר, והם מבינים ומאמינים, אולי בחדרי חדרים, שיום יבוא, כשבני אנוש כולם, כפרטים בעלי אחריות לזולתם, ירתמו להגשים את המסרים האוניברסאליים של הנביאים, שמטרתם היא לקרב אותנו לגאולת האדם.

התיתכן סתירה בין אהבת אדם ואהבת אלוהים? הרי נאמר שאדם נברא בצלם ועשרת הדברות הרי הם קוד אתי אוניברסלי שאומר דין אחד לכולם. בני אנוש חלוקים בפרשנות של המציאות שחלקה הגדול נסתרת מעינינו ומבינתנו ונדרשת ענווה והרכנת ראש כשאנו מביטים  על המציאות ועל הזולת מנקודת מבטנו האישית, הדתית או האידיאולוגית.

איני עוסק כאן בדיון על החילוניות כדרך חיים ערכית ופילוסופית עליה נכתב רבות. אציג את דבריו של ס. יזהר, במאמר מ 1984, המתאר בצורה קולעת את הבחירה של אדם בחילוניות. הוא מסביר את ההבדל בין דתי, לא דתי, וחילוני. להיות לא-דתי אפשר מתוך בורות, ומתוך עצלות ומתוך סתמיות: אבל להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני. על האדם לשאת בעול העולם. שחרור מלחץ  אינו סיבה לשלם בחירות. שחרור ממבוכה אינו סיבה כדי לברוח מן האחריות, ושחרור משעמום אינו סיבה להשעיית העולם. אין עולם אחר, אלא רק זה, המסתובב, המסוכסך, חסר השלווה והפתוח. לא צריך לברוח מפניו, ואין לאן גם לא מצליחים. ואדם, כל אדם, אם רק לא השחיתו אותו ב"חינוך"– האחריות היא מטבעו. הוא נולד מלובש אחריות. כשם שנולד נושא פחדים, או דחפים, או חלומות. החילוני הוא זה שאינו בהול למצוא נחמה. ולא נדחק לחטוף ליטוף. ולא מתגודד לעבודת השלווה ובלבד שגם הוא החילוני, לא ייכנע מאמצע הצהרים, כדי למצוא לו מסתור של צל ושל אי לחץ. אין לו ממי לבקש. אין ממי לייחל. הכול עליו. הוא אדם. עליו אושר ההתקרבות אל הידיעה, ועליו כאב ההכחשה של ידיעה כוזבת.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לשיתוף

להדפסה

תגובות

מאמרים אחרונים

מבט אל מושג הזהות

 למושג הזהות, או העצמי, יש שורשים המצויים בתחילת דרכה של הסוציולוגיה ובאים לידי ביטוי בתיאוריה של קולי (1902 Cooly,) לפיה, הזהות של האדם נבנית מהשתקפויות החברה בה אדם גדל…

פוסט-טראומה על מלא

פוסט-טראומה  על מלא – התבוננות אישית במצבנו הנפשי אוקטובר 2023 מה שקרה לנו ב 7 באוקטובר 2023 הנו טראומה לאומית קולקטיבית ואישית, כאשר כל מה שהאמנו בו התנפץ…

שיח של קורבנות

28.5.2023 מה שמתחולל בארצנו עכשיו משפיע על כולנו, מעמת אותנו עם הפחדים ונקודות העיוורון שלנו, ואולי אנו מרגישים מובסים או מנצחים, ואבוי לניצחון כזה הידוע בשם "ניצחון פירוס".…

שְׁעַת חֶבְרָה

על הצורך האנושי בקשר דוקטור. אני מודה לך. באמת. שמצאת זמן בשבילי. איך אני אסביר לך את הבעיה. אני לא בטוח בכלל שזו בעיה. שאפשר לקרוא לה בעיה.…

רגעים של אמת

מאת כרונוס זהו סיפור על יחסים ועל מה שביניהם. הזמן עובר יקירתי. הוא עובר. הכל עובר. השנים. הנופים מתחלפים. אנחנו מתחלפים. מה את מזמינה היום? אין זמן. אין…

אוהבת כל רגע

זהו סיפור על שאלת הזהות והמושגים בהם אנחנו משתמשים כדי להבין ולספר אותה. א. דוקטור:  אני לא יודעת היכן להתחיל. האם לדבר אתך על הרומן האחרון שלי, או…

תודעת העליונות של הנרקיסיסט

תודעת העליונות של הנרקיסיסט "אנשים בעלי אישיות עם קווים נרקיסיסטיים מאופיינים בראש ובראשונה בתחושת עליונות, פנטזיות גרנדיוזיות וצורך לתדלק באופן תמידי את תחושת הערך העצמי הגבוה שלהם. הם…

בצילו של הנרקיסיסט

בכתיבתי על הנרקיסיזם עד כה (כהן, 2020), עשיתי הבחנה בין הנרקיסיסט המתעלל לבין קורבנותיו שנפגעו ממנו.  המוטיבציה שלי  בהבחנה זו הייתה פרגמטית:  להבין מה קורה בנפש הנפגע ולהתמקד…

התיאטרון של הנרקיסיסט

מי שחי עם נרקיסיסט חווה ומכיר את הדרמה  שהוא מחולל כחלק מהמערכה הגדולה שהוא מנהל מול מי שאינו מוכן למלא את התפקיד שנועד לו. במערכה זו הנרקיסיסט יוצר…

סבלנות

על סבלנות הגדרה. המושג "סבלנות" שגור בדיבור היומיומי, ויש לו משמעות רבה ביחסים ובתקשורת בין בני אדם. ברוח המילון, סבלנות מתוארת כאורך רוח, כעמידות, כיכולת להשהות תגובה, להמתין…

פסיכותרפיה בראי התקופה

המאמר אינו בא להמציא פסיכולוגיה אחרת אלא להציע הבנה ושיטה חדשה, עדכנית, לטיפול במצוקות הנפשיות של בני אדם בתקופתנו. התורות הבסיסיות על התפתחות הילד והאישיות ממשיכות להיות בסיס…

מבט אל העלמה המלנכולית

המאמר נכתב בהשראת מצבי הרוח והמלנכוליה של אמה ברומן "מדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר (1957). הרומן הוא סיפור על יחסים מחוץ לנישואין, בתוך מסגרת של חיים פרובינציאלים, הוא…
נגישות