פסיכותרפיה בראי התקופה

המאמר אינו בא להמציא פסיכולוגיה אחרת אלא להציע הבנה ושיטה חדשה, עדכנית, לטיפול במצוקות הנפשיות של בני אדם בתקופתנו. התורות הבסיסיות על התפתחות הילד והאישיות ממשיכות להיות בסיס להבנה של תהליכים נפשיים של בריאות ומחלה, אך דרכי הטיפול הנפשי משתנות ומתחדשות כדי למצוא מענים לאנשים החיים ומתפקדים בסטרס בעולם של היום.

עד תחילת המאה הקודמת היתה התפיסה הרווחת בתרבות, שהאדם הוא גוף ותודעה. רק עם פרויד, קיבל הקיום הנפשי מקום בתודעה התרבותית שלא ראתה עד אז "נפש" מעבר למחשבות. בעקבות פרויד, התפתחה הפסיכולוגיה הדינאמית התופסת את הנפש כ"זירת קרב" של מאבק בין כוחות בתוך האדם, במפגש שלו עם המציאות הסובבת אותו.

הפרספקטיבה החדשה מהווה הסתכלות מחדש על כמה ממושגי היסוד של הפסיכולוגיה הדינמית, דרך הפריזמה של חיבור או ניתוק בין הגוף והנפש [גופ/נפש]. כך, למשל, יוצרות ההגנות הפסיכולוגיות נתק אצל האדם בין מחשבותיו ובין גופו ורגשותיו, ודפוסים פסיכולוגיים הם מעין "ערכה" אוטומטית של מחשבות והתנהגויות המנותקות מהרגש, מהגוף ומהקשרים בין-אישיים משתנים. מנגנוני ההגנה יוצרים, להבנתי, שכבת בידוד שמרדימה את התחושות וכך נוצרת ומתקבעת הפרדה אצל האדם בתוך עצמו, בינו לעצמו.

ניסוח זה מאפשר גישה אחרת לטיפול בניתוק שבין המחשבות הממוחזרת והדפוסים לבין הגוף והרגשות של האני האמיתי. ניתן להאט את זרם התודעה האוטומטי ולקרב את המטופל לתחושותיו באמצעות הרפיה, דמיון מודרך או היפנוזה קלה, בה הוא חווה, למשל, מגע של גופו עם חול בשפת הים, או מתמקד תחושתית על קטע של חלום. עיבוד התכנים שאולי יעלו הוא הליך תרפויטי שיכול לפתוח זיכרונות ולשחרר חומרים מוגנים, קפואים, אנרגיה קפואה. המטפל פוגש כך את המטופל לא דרך ההגנות שמופיעות בטיפול הדינמי המסורתי, אלא דרך מקום שבו הוא מתחבר לחלקי אני שהקשר עמם אבד מכבר אי שם בילדות.

גם למושג "אנרגיה" יש תשתית רעיונית אצל פרויד דרך מושג הליבידו, האנרגיה המינית/נפשית, אנרגיית החיים ש"מושקעת" או נלקחת או מדוכאת. ויליאם רייך פיתח את המונח והמשיג אותו כמימד אנרגטי גלוי דרך אותה אנרגיה שקרא לה אורגונומי. הוא עשה טיפולים נפשיים תוך התבוננות בתנועת האנרגיה או חסימתה וגם סייע להעצים את התנועה הזאת אצל מטופליו. רפי רוזן בישראל פיתח רעיונות של רייך על האנרגיה הזאת וגם דרך טיפול אותה כינה "ביו-אורגונומי". מאז התאזרח מושג האנרגיה בתודעה ובפרקטיקה של מטפלים שונים במרווחים שבין גוף ונפש. היריעה כאן קצרה מכדי סקירה מקיפה של ההתפתחות וההסתעפויות שחלו סביב מושג האנרגיה והשימוש המעשי בו בפרקטיקה הטיפולית.

במזרח, ההיבט האנרגטי זכה לתשומת לב מרכזית והיה בעצם בסיס להבנה של תפקוד תקין או הפרעה בתפקוד הפיסי דרך היחסים בין תנועת אנרגית היין (החלק הסביל והקולט באורגניזם) ואנרגית היאנג (החלק הפעיל והיוזם באורגניזם) אצל האדם. הפרעה היא יתר או חסר, חוסר איזון אנרגטי. בהתאם, הטיפול נועד להחזיר את האיזון בדרכים שונות ובכך להחזיר את החולה לתפקוד מלא, למצב הרגיל שלו. במזרח לא התייחסו להיבט הנפשי/רגשי. הוא נתפס כמשני, כתוצאה נלווית של תפקוד ובריאות פגועים או תקינים.

היום במערב אנו מתבוננים בתהליכים הנפשיים כמקום בו נפגשות ההשפעות השונות מבפנים [צרכים, תת-מודע, סופראגו] ומבחוץ [ הורים, סביבה, צפיות, רעיונות]. אנו מתבוננים בתודעה – מחשבות, הבנות – ובתנועת האנרגיה המלווה אותם. יחסי הגומלין בין תודעה ואנרגיה גלויים לעין בקליניקה הפסיכותרפיסטית היום. השימוש בטכניקות הרפייה שונות בטיפולים הפסיכולוגיים, עם או בלי היפנוזה או דמיון מודרך, מביאה לתוצאות כשהמטופל הרגוע מסוגל להקשיב לעצמו ולמטפל, לדבר ולעבד חומרים ותוצרים של הנפש [כאב, תסכול, חלום, דימוי] וליצור קשר. אנו רואים, איפוא, בעבודה במקביל וביחד בשני ערוצים אלה את דרך המלך בקליניקה של הפסיכולוגיה החדשה.

אנו יכולים לזהות את ההקבלה וההדדיות בין תודעה ואנרגיה בשורה של תופעות טיפוסיות שניתן לראות בקליניקה הפסיכולוגית והאלטרנטיבית. לדוגמה: חסימות אנרגטיות הן מקבילה לעכבות רגשיות כאשר הן מזינות זו את זו במעגל משוב שלילי. המונח הפרעה מתאר קצר במעגלי משוב חיוביים ומתאר מצב שמו המערכות משתבשות, ORDER-DIS, נוצרת הפרעה בסדר הדברים, כשאדם חושב במקום להרגיש, מרגיש במקום לחשוב, עוסק בתגובות חירום של הישרדות במצבי חיים רגילים, שהוא אינו מצליח לשהות בהם ולקחת בהם חלק. מתחים ולחצים, STRESS, מכל המקורות האפשריים – הפכו להיות מלווים קבועים באורח החיים ההישגי והפעלתני שלנו. זוהי עובדה היום שהדחק [[STRESS והשחיקה הנפשית [OUT-BURN] הפכו לגורם אפידמיולוגי מאיץ בתחלואה הפיזית, הנפשית והגופנית/נפשית [הפסיכו-סומאטית].

הפסיכולוגיה המסורתית, בתיאוריה ובפרקטיקה, נוסדה והתפתחה בסביבה תרבותית וחברתית אחרת לגמרי, אירופה של תחילת המאה העשרים. הנוף החברתי-תרבותי וההבנה של ההתפתחות הנפשית היו בראשית דרכם, והרעיון שהאדם הנו פרט [אינדיוידואל] עם תודעת "אני" היה נחלתן של קבוצות אליטה קטנות. גם רעיון האינדיוידואציה יצא לדרך בעשורים הראשונים של המאה הקודמת [יונג ומהלר]. בעבר, היחיד היה שייך, לטוב ולרע, למשפחה, לדת ולסביבה שהיוותה את מערכת התמיכה הטבעית שלו. בעשורים האחרונים של המאה הקודמת התחוללו שינויים מרחיקי לכת במוסדות החברתיים של משפחה ונישואין, כשהתופעה הבולטת ביותר הייתה התפוררותן של משפחות ומערכות תמיכה שהיו ונחשבו עד אז לבסיס הטבעי והמובן מאליו לקיומו והתפתחותו של כל אדם. יחידים החלו לנדוד ולמצוא צורות שייכות שונות ומשונות. קבוצות תמיכה לסוגיהן, טיפול קבוצתי ומשפחתי החלו למלא את החללים שנוצרו בעקבות התפרקות המשענות של המשפחה ו"השבט" החברתי.

מסקנה פשוטה מהתפתחויות אלה היא שנסיבות החיים של הפרט השתנו לבלי הכר, כשבמקביל גדלו והסתעפו הדרישות והציפיות המופנות אליו בכל תחומי החיים: משפחה, לימודים, עבודה, חברה, התמצאות ותפקוד בסביבה טכנולוגית, התמצאות ותפקוד בתנועה בכביש, בעמידה בלוחות זמנים שהולכים ומתקצרים. לחיות על "הקצה" מאפיין אמנם תחרות של חברות בשוק העולמי, אבל נדמה שאווירה זו משתקפת אצל הפרטים העובדים ומתפקדים באותן חברות. סטרס הינו בבחינת הצל של התחרות הזאת ומשמעותו הפשוטה היא שהיחיד נדרש לעמוד בהרבה יותר ציפיות ודרישות ממה שהוא יכול לספק. אפשר לראות תחושות סטרס גם אצל אדם מתפקד היטב, כמצב של אי-ספיקה מתמדת נוכח הדרישות אליו.

פסיכותרפיה ועזרה נפשית/גופנית בתקופה זו חייבות, לכן, להתאים עצמן לנוף התרבותי והאנושי החדש ולתת מענה מתאים למצוקות של אנשים כאן ועכשיו. הפסיכולוגיה החדשה אינה "חדשה", היא פסיכולוגיה מעודכנת למצבי החיים החדשים שלנו.

הפסיכולוגיה החדשה מנסחת מחדש מושגי יסוד של תהליכים נפשיים, ממקדת תשומת לב בהיבט מסוים בתפקוד עליו מתלונן המטופל, ומחפשת פתרונות תוך שימת לב לזיקה בין גוף לנפש ולמצבי החיים שבהם מתפקד הפונה. היא מתמקדת במשימות העומדות לפניו, בזיהוי גורמי הדחק [STRESSOR] וזיהוי אופני הביטוי שלהם. הגישה החדשה מטמיעה למעשה את ההתפתחויות הקיימות מכבר ולוקחת אותם צעד נוסף קדימה. הטיפול הדינמי או ההתפתחותי יכול להיות המשך והשלמה לעזרה המוגשת למטופל בדרכים השונות של הפסיכולוגיה החדשה. הילכו שניהם יחדיו? אכן כן, לפי הניסיון המצטבר שלי ושל אחרים כפסיכותרפיסטים וכאנשים מתפתחים, בעלי סקרנות ועניין בתופעות החיים על כל גילוייהן.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לשיתוף

להדפסה

תגובות

מאמרים אחרונים

מבט אל העלמה המלנכולית

המאמר נכתב בהשראת מצבי הרוח והמלנכוליה של אמה ברומן "מדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר (1957). הרומן הוא סיפור על יחסים מחוץ לנישואין, בתוך מסגרת של חיים פרובינציאלים, הוא…
נגישות