אני מבין למה אני כל כך מפחד להצליח ; כי אז הפנטזיה של מישהו שעבר התעללות וצריך אבא מחבק לא תהיה רלבנטית יותר
מנשה: מדהים איזה הבנה יפה!! אתה כאילו מעדיף, מתוך פנטסיה, שיבוא המתעלל ויחבק, במקום לעשות משהו ולהצליח בחייך. אתה מחכה שהמתעלל יתחרט ויבוא לחבק אתך, ואולי יבקש סליחתך.
בשביל פנטזיה , מארץ הפנטזיות אני הכשלתי את עצמי
פתאום אני מבין את השלשלות בחיים שלי ומשווע להיפטר מהם. רק אתמול הייתי חצוי, מבין שהשלשלות רעות אבל מסרב להשתחרר. השחרור כרוך בהודאה בכישלונות (או ליתר דיוק למידה שבחלקה נפלתי וחטפתי מכות קשות בראש, וגם פעמים שחזרתי על הטעויות -קיבלתי עוד מכות). זה לא שאני יודע שמשהו ממתין לי בהמשך. אבל ברור שעדיף להיות חופשי ולא לסבול – קצת שכל.
אז מי שעבר התעללות נשאר לבד כל החיים ומשחק מחבואים עם עצמו – ומתרגל להתחבא לבדו במרתף הקר אפילו שהוא סובל – העיקר להמשיך לשחק, להמשיך להתחבא. אבל משחק צריך לשחק בשניים והוא לא מבין שהוא משחק לבדו. ואף פעם אף אחד לא יבוא לחפש אותו – וכל עוד הוא ממשיך לשחק עם עצמו הוא לבד; הוא בעצם מתחבא רק מעצמו והמשחק נורא ובודד אבל מבחינתו עד שמישהו לא ימצא אותו המשחק לא נגמר – והוא לא מבין שהוא זה שצריך למצוא אותו, הוא צריך למצוא את עצמו. ויש כאלה שמה שמפסיק את המשחק הוא המוות שלהם – ויש כאלה שמבינים שלעולם אף פעם לא ימצא אותם – אלא הם צריכים למצוא את עצמם ואת מקומם בעולם ואח״כ יוכלו לשחק מחבואים לא לבדם עם חברים.
