חלול בראש

מסרים גורליים:מסרים של הורים ככתב-חידה לילד הפרק עוסק בתקשורת הורה-ילד שבאופנים שונים – כמו בהעברת מסרים כפולים לילד, או באמירות המגדירות ומתייגות אותו – מתמרנת אותו למצב של בלבול פנימי שיכול לפגוע בהתפתחותו הנפשית התקינה. מסרים אלו של ההורים, כשהם מוצגים לילד בעקביות באופן סמכותי ושיפוטי, יוצרים סוג של סוגסטיה היפנוטית המפעילה עליו שליטה

נולדתי וגדלתי במשפחה. הייתי הילד החמישי, הילד הנוסף לארבע בנים של האגדה. זה היה ילד ששואל שאלות. ככה זה עד עכשיו. ההורים אהבו בדרכם כל אחד מהחמישה, ולכל אחד מהם היה תפקיד שנתנו לו. באופן טבעי ילדים אוהבים את ההורים. גם אני אהבתי ככה את ההורים. הם דאגו לי וגם ציפו ממני שאהיה בסדר

אני מבין למה אני כל כך מפחד להצליח ; כי אז הפנטזיה של מישהו שעבר התעללות וצריך אבא מחבק לא תהיה רלבנטית יותר מנשה: מדהים איזה הבנה יפה!! אתה כאילו מעדיף, מתוך פנטסיה, שיבוא המתעלל ויחבק, במקום לעשות משהו ולהצליח בחייך. אתה מחכה שהמתעלל יתחרט ויבוא לחבק אתך, ואולי יבקש סליחתך. בשביל פנטזיה ,

על הצורך האנושי בקשר דוקטור. אני מודה לך. באמת. שמצאת זמן בשבילי. איך אני אסביר לך את הבעיה. אני לא בטוח בכלל שזו בעיה. שאפשר לקרוא לה בעיה. זה לא מחלת לב, או סרטן, או שחס וחלילה לא יכול ללכת על הרגליים. זה משהו אני חושב, די סובייקטיבי. אני באמת מופתע שמצאת ככה זמן

מאת כרונוס זהו סיפור על יחסים ועל מה שביניהם. הזמן עובר יקירתי. הוא עובר. הכל עובר. השנים. הנופים מתחלפים. אנחנו מתחלפים. מה את מזמינה היום? אין זמן. אין זמן. קדימה. אנחנו ממהרים. אנחנו נאחר. את יודעת? מה קורה לך? כמה זמן את צריכה לעמוד מול המראה? מה את רואה שם? מה יש לראות שם?

זהו סיפור על שאלת הזהות והמושגים בהם אנחנו משתמשים כדי להבין ולספר אותה. א. דוקטור:  אני לא יודעת היכן להתחיל. האם לדבר אתך על הרומן האחרון שלי, או על כאבי הראש שמופיעים לי בלי שום הסבר מתקבל על הדעת ברגעים הכי מביכים, או לספר לך עלי באופן כללי, על ההורים שלי ועל ילדותי. מה

מבוא. הדרכת הורים או מפגש דיאדי של הורה-ילד מיועדים לאפשר זיהוי צרכים של הילד וההורה והתנהגויות של ההורה ו/או הילד שמסכלים את הזרימה והתקשורת הבריאה ביחסים ביניהם. במקרים רבים הסבר והפניית מודעות לסיבות לחסימה ותסכול יכולים להיות מענה סביר לבעיה. שיקוף, הכלה ומודלינג של המטפל יכולים לעשות את השאר. כאשר התערבויות אלה אינן מועילות

30.6.2022 "הקשב לקינתו של החליל, / כיצד בעצב הוא מגולל את סיפור הפרידה: /מאז שעקרו אותי מבין קני הסוף, / עודני משמיע את קול זעקתי". ריקוד  האהבה לאלוהים,  ג'לאל א-דין רומי (2012, עמ' 47). הוצאת חדקרן.  במאמר זה אני מתבונן בתהליכים המעודדים אוטונומיה ונפרדות, לעומת תהליכים המשמרים תלות ומעודדים היצמדות סימביוטית. אני משתמש במונח

עובדה ידועה היא שהנרקיסיסט המתעלל עושה הכחשה של מעשיו ושל משמעותם הרגשית והאנושית על הקורבן, ולכן הוא יכול לחזור עליהם שוב ושוב. עם זאת נוכחתי, שמי שעבר התעללות גם הוא לעתים עסוק בהכחשה ובשכחה כי הוא מתקשה או לא רוצה לדעת באמת מה קורה לו, כי זה כואב מדי, וגם כי אינו יודע מה