כל המחשבות

על הכתיבה כחלק מהחיים בעקבות אוליבר סאקס אוליבר סאקס (1933- 2015) היה נוירולוג, חוקר וסופר פורה שכתב כל חייו, וספריו פורסמו בשפות שונות. "האיש שחשב שאשתו כובע" הוא אולי הספר הידוע ביותר שלו. אני מביא זאת כאן, עבור אלה שאוהבים לכתוב הגיגים, שירים, וקטעים מעניינים מדברי סופרים והוגים. אני מעודד מטופלים לנסח בכתב קטעים
בימים אלה של אסון לאומי שאין לו אח ורע במדינת ישראל, בימים אלה של מאות טרגדיות פרטיות שאין להן מילים, אני, כבת הדור השני לשואה, מסתובבת בתחושה שואתית, ובראשי בין השאר שורות מ"בגיא ההריגה" ו"על השחיטה" שכתב ביאליק אחרי הפוגרומים בקישינב. ואף שאנו כביכול תחת שלטון עצמאי משלנו, פושה בי אותה הרגשה נוראית, שדמנו
הערה על הטיפול בנפגעי נרקיסיזם. יש עניין מרכזי אחד אצל הנפגעים מהתעללות נרקיסיסטית, והוא שלא מותר להם להרגיש מה שהם מרגישים. כל הרגשות המותרים קשורים להורים. אסור שיהיה להם רגשות משלהם, חיים משלהם, לבוש משלהם, חברים משלהם. הם שייכים לנרקיסיסט. הם רכוש. הם חפץ. מי שעבר התעללות אינו שם לב שהוא משחזר יחסים כאלה
כללים להתעסקות עם נרקיסיסט הכותב הוא בוגר בית ספר של החיים בנושא נרקיסיזם הנרקיסיסט הוא לא חבר שלך – אל תיתן לו לקחת אותך לריקוד. לעולם אל תשכח שנרקיסיסט מעוניין לנצל אותך ולא ייצא לך שום דבר חוץ מנזק מכל מגע איתו. הנרקיסיסט מדבר רק על עצמו – מה שהוא כותב עליך, זה, בעצם על עצמו – בשום
להיות מרוצה. האם אפשר להיות מרוצה? להיות מרוצה זה להיות שבע רצון. ברור שלכל אחד יש סיבות שונות להיות לא מרוצה. העבודה, הזוגיות, המשפחה והחברה. יכול להיות לא מרוצה מעצמו. לא מרוצה עד שהכול יהיה בסדר, לשביעות רצונו. ברור לנו שיש תמיד סיבות לאי שביעות רצון, אבל גם עלינו לקחת אחריות על שביעות הרצון.
הסיפור הזה מתאר מסע של ילדה בשם דורותי שבבית דודתה בו גדלה הרגישה שלא מבינים אותה וחלמה שיום אחד תמצא מי שיבין אותה. כשרוח נושאת אותה הרחק מביתה היא מוצאת בדרכה דחליל שאין לו מוח, איש פח שאין לו לב, ואריה שאין לו אומץ, ויחדיו הם עושים את דרכם לקוסם מארץ עוץ שכמו כל
השטן והספק. לא יודע אם יש שטן. אם יש כזה זה אולי להאמין לפחדים שלנו. הספק הוא החריץ דרכו מתגנבים שליחי השטן, מרפים את ידיך, מוצאים לך את הרוח מהמפרשים, מאיימים עליך עם המגבלות שלך, ומעודדים אותך להתקרנף. בסיפורי אגדות אלה הם יצורים שקופצים לדרכו של הגיבור כדי להבהיל אותו ולהניא אותו מלהמשיך במסעו.
נוכחות – התבוננות. קל לומר נוכחות. קשה להיות נוכח. ראשית התודעה המותנית- תרבות שמלמדת אותך "לעשות משהו", להתרוצץ לחפש ולמצוא מה שחסר ומה שנדמה לך שחסר לך. חשוב יותר הוא שאיננו יודעים באמת מה זה להיות נוכח. האם יש "גבולות" לנוכחות? כשמנסים ומתרגלים נוכחות הרבה דברים מפריעים. המחשבות והזמן שזה בעצם ה MIND שפעיל
נוסחת אהבה 1. אימא לא מרוצה, אז הילדה חושבת שאם היא תצטיין אימא תאהב אותה. ומאז היא מצטיינת בכל דבר שהיא עושה, רק שזה לא מביא לה אהבה לא מאימא ולא מבן הזוג. אימא שלה נותנת לה הרבה אוכל והיא לא צריכה ולא רוצה, אבל זה הדרך בה האם מפרשת אהבה. הפרשנות של יחסי