ההורה הנרקיסיסט מציג את עצמו בפני אחרים, כולל ילדיו, כדמות אידאלית, מופת שיש ללכת בעקבותיו. המבט המתנשא שלו מקטין את האחר ומעלה את ערך עצמו. כשמדובר בילד, הוא נושא את החוויה של הפחתת הערך העצמי שלו, עם ההרגשה שהוא "לא מספיק טוב" לכל חייו, ובמקביל גם את המחשבה שהאחר הוא טוב ממנו. החוויה הזאת מופנמת על ידי הילד שמתרגל להרגיש ולהאמין שאכן הוא "לא ברמה" כמעט בכל נושא בו הוא מעורב. השיקוף הנכון למי שחש כך הוא לשים לב איך הוא עושה את זה, איך הוא מקטין את עצמו באופן כמעט אוטומטי, ובו בזמן לראות איך זה מתקשר למבט ולקול המתנשא של ההורה.
החיים כמסע לגילוי עצמי
אני מבין שהמסע של אדם בחייו, זה לגלות את עצמו. לפעמים הוא יודע את עצמו מוקדם בחייו (כמו מוצרט, דרך כישרונותיו, למשל), ובעיקרון הוא אמור לגלות את עצמו,…
