בימים אלה של אסון לאומי שאין לו אח ורע במדינת ישראל, בימים אלה של מאות טרגדיות פרטיות שאין להן מילים, אני, כבת הדור השני לשואה, מסתובבת בתחושה שואתית, ובראשי בין השאר שורות מ"בגיא ההריגה" ו"על השחיטה" שכתב ביאליק אחרי הפוגרומים בקישינב.
ואף שאנו כביכול תחת שלטון עצמאי משלנו, פושה בי אותה הרגשה נוראית, שדמנו הפקר.
חייב להגיע הרגע, שבו האחראים למחדל הקטסטרופלי הזה, יתנו את הדין. כל מי שעומד מאחורי פשיטת הרגל המוחלטת הזאת, אינו ראוי למשכורת שמנה, לחליפה ועניבה, אלא למדי אסיר!
בצער עמוק אני מנסחת את הדברים.
לא להנהגה כזו יחלנו.
לאה זהבי – משוררת
