נניח שהיא צריכה להיות צודקת. זה יכול להיות גם הוא כמובן. צריך להיות צודק. חשוב לה מאד להיות צודקת, ואם מערערים על זה, היא נלחצת ונלחמת. יש גם בגוף טונוס מתוח בשרירים ובתנוחה, והפנים משנים צבע ונדרכים. אני חושב: כמה צריך להשקיע בזה שוב ושוב כדי שוב להיות צודקת. זה הופך לקו הגנה, קן מאג'ינו. ולכן מי שאתה ולידה הוא לא צודק…מה זה עושה ליחסים? איך מחבקים אישה צודקת כל הזמן? במחשבה שניה: אולי אם נחבק אותה היא לא תצטרך להשקיע כה הרבה בצדקתה.
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
