"פחד הוא החוויה הראשונה שחווה העובר ברחם. פסיכיאטר צ'כי בשם סטניסלב-גרוף, טיפל באנשים במשך שנים באל-אס-די, והוא גילה שכמה מהם חוו מחדש את לידתם, ובתוך חווית הלידה, השלב הראשון הוא של העובר ברחם, בלי שום תחושת "אני" או של הוויה. ואז, זמן קצר לפני הלידה, מתחילה התנועה הקצבית של הרחם, ואז יש אימה! פחד הוא הדבר הראשון, הדבר האומר "אני". ואז מגיע השלב המבעית של להיוולד, המעבר הקשה בתעלת הלידה, ואז – אלוהים, אור! תאר לעצמך! זה לא מדהים שזו חזרה על מה שאומר המיתוס – שלפיו כשהעצמי אמר "אני", הוא מיד נתקף פחד? ואז כשהבין שהוא לבדו, התאווה לעוד אחד ונעשה שניים. זו ההבקעה אל עולם האור וצמדי הניגודים" ( קמפבל, כוחו של מיתוס, 1998, עמ' 72).
הסבר: כשהעצמי אומר "אני", הוא מיד נתקף בפחד. הכוונה היא שכשהוא נעשה מודע לקיומו, לנפרדותו, וללבדיותו – הוא נבהל, ומחפש עוד אחד כמוהו, את האחר, את השני. כך נוצרת גם התודעה הדואלית כמו אני ואתה, טוב ורע, אמת ושקר, וכך הלאה, והוא לומד להכיר ולהבין את העולם דרך התנועה הדיאלקטית בין הניגודים, שהחלו להתהוות בנפשו עם הלידה.
