הפנטזיה שאימא תשתנה מגינה מפני קבלה של ראייה פוגעת של עצמך כמי שאינו ראוי לאהבה ולא אכפת ממנו ולא מוערך. זו הסיבה שהפנטזיה נמשכת אפילו מעבר לילדות. אחיזה עיקשת בפנטזיה מונעת הסכמה עם אובדן דה-פקטו של האהבה הדרושה מבחינה התפתחותית ואובדן האם המיוחלת. קבלת ההפסדים הללו היא תנאי מוקדם לוויתור הנפשי על ה"אמא-שאולי-הייתה". בילדות ובבגרות, התמדה של המשאלה ל"אמא-שאולי-הייתה" נוטה לחסום אינטראקציה מעודדת צמיחה עם אובייקטים התפתחותיים אחרים מאשר ההורה. עם זאת, באופן בלתי נמנע, הצורך באהבה, הכמיהה אל אובייקט האהבה, והדחף להשלים התפתחות מתבטאים בהעברה חיובית אופטימית לאובייקטים התפתחותיים חדשים ופוטנציאליים כמו מורה, מנטור או הפסיכואנליטיקאי של אותו אדם. עמ' 65.
Defenses evoked by early child loss: their impact on life-span development. Settlage, C.F.
In "three faces of mourning", in Akhtar, S. 2007
