הקורונה בעולם התופעות. התחברתי להבנה שהחיים האלה בגוף כפופים לתפיסת מציאות המוכתבת על ידי עולם התופעות, שהוא העולם של השכל (mind) המייצר נוסח קולקטיבי של פירוש המציאות הפיזית, הפסיכולוגית והתרבותית שלנו. עולם התופעות מוכתב מצד אחד על ידי המבנה האפריורי של התודעה (לפי קאנט), ומצד שני אנו יודעים שעולם זה (עולם התופעות) הוא דואלי, ארעי ומשתנה (כפי שמסביר הבודהיזם). לפי קאנט איננו יכולים להכיר את העולם מעבור לעולם התופעות, את "העולם כשלעצמו". ההבנה שלי אומרת שאכן איננו יכולים להכיר את העולם שמעבר לתופעות בעזרת השכל, אבל אנחנו יכולים לדעת אותו דרך הלב, לדעת אותו ממגע ישיר עמו, בדרך בלתי אמצעית ובלי חקירה שכלתנית, כמו שאדם מכיר את הילד שלו. כל עוד נביט ונחקור ונילחם בקורונה דרך השכל, לא נעלה דבר בחכתנו. הפחד שם כל דבר תחת זכוכית מגדלת, ובכך מגדיל ללא שאת כל פרט שהוא מזהה כאויב. דרך הלב, אין מקום לפחד ולכן אין מקום למלחמות שהן תמיד מלחמות נגד הצל של עצמו. אין שום אויב שם בחוץ. כל האויבים הם שלנו, מתבצרים בתוכנו. הנגיף התורן העכשווי הוא המשך הרצחנות היומיומית של בני אדם בכל רחבי הגלובוס, שתמיד חושבים שהאויב הוא בחוץ וצריך להשמיד אותו. הפחד עצמו מייצר אויבים וסכנות בהיותו תהליך יצירתי של הנפש והתודעה של האדם.
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
