חרדת הנגיף. אנו רגילים לחיות עם "חרדות" מכל הסוגים: חרדת בחינות, חרדת ביצוע, חרדת טיסה, וגם פחדים מסוגים שונים: פחד מכישלון אבל גם פחד מהצלחה, פחד מבדידות אבל גם פחד מאינטימיות, פחד מאנשים ופחד מחיות, פחד ממים ופחד גבהים, ויש גם פחד מג'וקים ומנמלים, ויש גם פוביות שאלו הם פחדים מועצמים של הימנעות כמו ממעליות וקלאוסטרופוביה, אבל יש פחד ממרחבים שזה אגורפוביה, שהם פחד מסוף ופחד מהאין סוף, ויש פחד מהמוות אבל מסתבר שיש פחד מהחיים שאולי כולל את כל הפחדים, כל מה שיכול לקרות לאדם בחייו, פחד שיקרה לו משהו, אבל גם פחד שלא יקרה לו כלום. עכשיו הצטרפו פחד וחרדה מהנגיף שאורב לנו בכל פינה בכל רחבי הגלובוס. אני לא בטוח שיש תרופה או טיפול לפחד מהחיים. להיוולד זה להיחשף לכל המפגעים אבל גם לכל ההזדמנויות לחוות מה שהחיים מציעים. גם אהבה יכולה כידוע להביא עמה סבל ואכזבות. אבל לגבי חרדת הנגיף יש תאוצה גוברת והולכת משל הייתה אחת ממכות מצרים. זוהי חרדה שמקבלת אופי של OCD, חרדה שמתגוררת במוח שנהיה לכוד בתוך עצמו, כשהוא מזיז את האיום ממקום למקום בתוך ראשו, ואדם שואל את עצמו האם זה אני שהשתגעתי, או שהמציאות היא מטורפת?
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
