לרוב אנחנו מצויים בסיפור בו יש רצף זמן עבר-הווה-עתיד, ומשהו שאנחנו רוצים ומצפים ממישהו או ממצב מסוים. אנחנו בעצם בתסריט בו אנחנו מנהלים בראש שיחה או ויכוח עם מישהו או עם עצמנו. יש כל הזמן דיבור, שמשכנע, שופט, מתכנן, כועס, או חולם בהקיץ. פמה צודרון, מורה רוחנית, אומרת ש"אם אתה בסיפור שלך – אינך נוכח בהווה". אפשר לומר שאתה חי בסרט, בו האחרים ממלאים תפקיד שאתה מועיד להם. בסרט שאנחנו צופים בו אנחנו לא יכולים לשנות דבר; גם בסרט שאנחנו חיים אותו לרוב זה ככה. לא פשוט להרגיש ולהיות נוכח, כי אנחנו רוצים "להיות מוכנים". להיות נוכח מחייב להיות קשוב למה שקורה לי עכשיו. קשוב גם למה שקורה לאחרים. להגיב ולהתייחס בהתאם, ולא מתוך תסריט פנימי שלי. כל זה קשה ביותר. למה זה חשוב? כשאנחנו בנוכחות אנחנו יכולים לוותר על מסכות שאנחנו עוטים כדי להציג את עצמנו, להציג זהות של מי שהרגלתי לחשוב שזה אני, וככה גם אחרים התרגלו לחשוב עלי. זה מרגיש נוח, לפעמים זו זהות בדויה שאמצנו בתגובה לסביבה. אבל לטווח ארוך מצמצם אותנו ומגביל את החופש שלנו להיות ולהתפתח ולשנות ולהשתנות. להיות נוכח דורש תרגולת. תרגולת נותנת סוג של ביטחון שבא ממקום של שקט פנימי וסוג של ריכוז שמתגבר על ההמולה שמתרחשת בדרך כלל בראש שלנו. התרגולת הזאת היא שמכנים בשם הכולל "מדיטציה". המטרה היא, כפי שהטיבטים מגדירים אותה, היא לאמן את המוח, את הMIND, את התודעה שנוטה להתפזר ולקפץ כמו קוף על ענפים של עץ. האימון הזה נעשה בדרכים שונות שהמשותף להן הוא התמקדות כלשהי ש"קושרת" את התפזורת ונותנת עוגן מייצב לזרם התודעה הספורדי. זה יכול להיות מנטרה כלשהי, כמו במדיטציה הטרנסצנדנטלית, הקשבה לנשימה, כמו במדיטציה בתרגולת של קשיבות (mindfulness), או בגישה מסוימת בזן בה המודט מתמקד ברעיון "אני לא יודע", מעין אנטידוט למוח שבאופן כפייתי יודע או רוצה לדעת, או בתרגולת של מה שידוע כויפאסאנה, בה משתהים לאורך זמן בהקשבה לנשימה ולגוף שכל הזמן זז ומזיז ולא נוח לו, מצב שמשקף את חוסר המנוחה התמידי שלנו במהלך חיינו; כשהמתרגל לומד להישאר נוכח למרות זאת הוא מתגבר על אי השקט המובנה בעצם קיומנו. שאלה מרכזית בכל השיטות היא "מה לעשות עם המחשבות" שמתרוצצות בראשנו ולא מאפשרות לנו להתמקד ולהיכנס לעומק המדיטציה. הנחיה אחת של הטיבטים אומרת "אל תלך אחרי המחשבות ואל תחפש אותן", וגם זה אינו פשוט כלל. אנשים שבאים לטיפול נפשי סובלים מ"עודף מחשבות" או "מחשבות טורדניות" שחוזרות על עצמן ללא מוצא או פתרון או מנוחה. בפשטות נאמר שהאדם מוטרד ודואג ולא מוצא מוצא ופתרון למצוקה, אז הוא נשאר עם "מחשבות טורדניות" שהתנתקו מהמקור שמחולל אותם. לכל אלה, לטווח ארוך, תרגול מדיטציה יכול לעזור.
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
