Whenever you deeply accept this moment as it is – no matter what form it takes – you are still, you are at peace. Stillness speaks, p.6 – Eckhart Tolle
התבוננות. אני מתבוננן בזה ומגלה כמה קשה "לקבל את הרגע הזה כמות שהוא". כל מה ש"אני" מתנגד לזה. אני לא מכיר את עצמי ללא מאבק, ללא איזה "רצון" שמוליך אותי, וזה אומר שאינני מקבל את הרגע כמות שהוא. אני מבין שאינני יכול להניח לדברים מתוך הרגל שעלי כל הזמן "להתמודד". יש לי אפילו התנגדות לרעיון שבמשפט הזה. כל האג'נדה האישית והקולקטיבית מתנגדת לזה. מכל עבר משודר לנו שעלינו להתמודד, אחרת הכול יקרוס. מאחורי האני הזה יש תלי תלים של אמונות על מה שאני ואנחנו נדרשים לעשות, ובעיקרון אמונות אלו משדרות שאיננו יכולים לקבל את הרגע הזה כמות שהוא.
במחשבה שניה, אני מזהה שההתנגדות וההסתייגות שלי מגיעה מדפוסי התנהגות וחשיבה מותנים ואוטומטיים. אני לא מוכן לוותר על הרגשת או אשליית השליטה והתגובתיות שלי לכל עניין ולכל מצב, כולל הרעיון "לקבל את הרגע הזה כמות שהוא".
