אומנות ההשתהות
השהות וההשתהות הן עצירת הפעילות הקדחתנית בגוף בנפש ובמוח או התודעה. זה ללכת הצידה, כביכול, מהאובססיה ומהטייס האוטומטי שלנו, ולשהות זמן ללא עשייה. אפשר ללמוד זאת בהדרגה תוך התבוננות במה שקורה לנו תוך כדי ההשתהות והשהיית הפעולה והפעילות שהיינו בה. מה לא נוח. מה עייף. מה מפריע..בזה עוסק הקטע הזה.
ההשתהות היא שער כניסה למה שאנו מכנים BEING. אכן "שהות" היא הפוגה וגם הזדמנות (PAUSE, לפי המילון האנגלי). דובר הרבה על BEING ובכל זאת לא הרבה מובן מה זה, מה מתרחש בנו במצב הזה, אלו תהליכים פיזיים-רגשיים-תודעתיים מתרחשים תוך כדי כך שאנחנו במצב של BEING. יתכן שהשתהות היא גם השער למדיטציה השלמה שהיא לא רק להשקיט את התודעה ולהתחבר לגבוה כמטרה; היא כוללת בתהליך עצמו גם שינויים תוך כדי ההשתהות והתבוננות שהיא ליווי של האני הגבוה שלנו למצב ההיות הזה. תהליך כזה מתרחש כנראה בעת תרגול ויפאסנה.
ההשתהות היא סוג של MINDFULNESS, היא משנה את אופן שימת הלב שלנו ועם שכלול היכולת להיות בהשתהות עם שימת לב, היא מכוונת ברזולוציה גוברת והולכת לגוף שלי, לנפש שלי, למתרחש בתודעה שלי ברגע זה ממש. ההתבוננות (מודעות, האני הגבוה, הדרכה פנימית) המלווה את ההשתהות – מאפשרת תיקונים ושינויים, בזמן הווה, בדפוסי הפעולה והחשיבה ומשנה את מצב הדחיסות של חיי הנפש והגוף (פיזור דעת, עומס רגשי,חוסר נוחות, רצון לסיים את הישיבה, ביקורת עצמית).
העמדה ש,ל NON-DOIND שמלווה בעיקרון את תהליך ההשתהות, מאפשרת לחוות תהליך פנימי טוטלי בו המחיצות וההפרדות הקיימות בתוכנו בדרך כלל נפתחות ונוצרת זרימה רגשית ותודעתית שלמה כשהמאפיין הבולט שלה היא נוכחות והבנות שנפתחות ומתגלות כמו מעצמן, כמו שקפים מתחלפים במקרן שקפים.
תרגיל 1. כשסיימת לאכול, במקום לקום מיד ולהמשיך בדברים אחרים, תשתהה לרגע. תמשיך לשבת. נסה לשחרר את האוטומט, הדחף לקום ולהמשיך פעילות (פינוי הכלים, סדור המטבח, הליכה לטלוויזיה, להתקשר ולדבר עם מישהו), ולהמשיך לשבת לשהות קלה. חצי דקה. אחר כך עוד חצי דקה. זוהי הזדמנות לפתח אורך רוח, לעשות תיקון לפתיל הקצר החבוי אצל כולנו. תבחין מה קורה בגוף. איך הנשימה. אפשר לעזור לנשימה ולשחרר אותה בנשיפה.
אם הצלחת לשרוד כעשר דקות – זהו הישג.
תרגיל 2. אם אתה עוסק בסוג כלשהו של התעמלות, עושה צעידה או טאי צ'י, או צ'י קונג, נסה, בסיום הפעילות, לשבת דקות אחדות ללא מעש. יתכן שזה אפשרי וגם נעים. אולי תרצה להמשיך בפעילות שתכננת. נסה לשבת בחוסר מעש. להשתהות. לשים לב למה שמרחש בגוף, לתחושות ולמחשבות. תראה אם אתה יכולה למקד תשומת לבך לנשימה לזמן מה, לשים לב למגע של הגוף עם המקום שאתה יושב עליו…
אם הצלחת לשרוד כעשר דקות – זהו הישג.
הסבר: יש הרבה סיבות למה קשה לעשות מדיטציה כזו או אחרת לאורך זמן. בהקשר הנוכחי היינו אומרים שקשה להשתהות, כי קשה לעזוב את הפעילות האובססיבית הבלתי פוסקת שלנו. סיבה אחת היא הפעילות של המוח, התכנות של המוח, שפעיל תמיד ומשגר "הוראות" תעשה כך או כך, או צריך דבר זה או אחר. סיבה אחרת, משמעותית לא פחות, היא שאנחנו נמצאים במצב של אינרציה במה שאנו עושים, בדומה למכונית נוסעת שתעצור רק כשנבלום, נשחרר את המהלכים ונכבה את המנוע. גם אז המנוע יהיה חם זמן ממושך. בדומה לכך, לא ניתן בקלות "לכבות את המנוע" שלנו, להתיישב ולמדוט. השהות וההשתהות הם שלב המעבר ליכולת להיות במדיטציה לאורך זמן.
זוהי אומנות ההשתהות שאין לה קצה מוגדר ויכולה לקחת אותך לפגוש את הישות הפנימית שלך באופן שלא חלמת עליו."הרגע הנוכחי", אומר אקהארט טולה, "הוא מצב בו החיים מתגלים ונפרשים ( unfolds) לפניך". זו אולי הסיבה שכה קשה לנו להיות שם!!!.
