התבוננות בעניין להיות ב NOW. כשאני מנסה להיות ב NOW – אני מוצא עצמי הולך אל העתיד או אל העבר, או פונה לעסוק בעצמי; בעצם אני מתנתק מה NOW כי אני לא יכול להיות בו, מלבד פרקי זמן קצרים, ואני לא יכול להיות בו כי הוא תופעה וחוויה לא מוכרת בנפש ובמוח שלי. ההרגל של היות באופן מתמיד בעשייה ובתנועה לעבר העתיד משמעו לחיות ולהיות בזמן החולף, או להיות במחשבות שנושאות אותי לכל מקום באופן בלתי-נשלט, כמעט. בעצם, יש פיצול בנפש ובתודעה בין היות נוכח ב NOW, לבין להיות נוסע בזמן החולף. על מנת לבטל את הפיצול הזה ולא להיות לכוד בתוכו, ראוי שנעשה הבחנה בין "זה שחושב" (אתה) והמחשבות שמופיעות בתודעה שלך. כלומר, אתה – זה שחושב – והמחשבות שיש לך וזה לא אותו דבר. המתבונן, הצופה או העד, צופה בזרם התודעה, בזרם האנרגיה חסרת-הצורה שמתגבשת למחשבות ומילים בעולם הצורה. לכן יש הבדל בין "אני חושב" מתוך מודעות וכוונה, לעומת "יש לי מחשבות" שאין להם בעל-בית שיש לו מודעות ושליטה על תנועת המחשבות…
החיים כמסע לגילוי עצמי
אני מבין שהמסע של אדם בחייו, זה לגלות את עצמו. לפעמים הוא יודע את עצמו מוקדם בחייו (כמו מוצרט, דרך כישרונותיו, למשל), ובעיקרון הוא אמור לגלות את עצמו,…
