על הנוכחות. כשאתה נוכח – אתה זז ממימד הזמן, כביכול עוקף אותו. המוח נרגע מהזמן, ובעקבות כך נרגעות המחשבות. אתה מתחיל לשים לב שאתה נמצא. פשוט נמצא. זוהי רמה בסיסית אחת של נוכחות. אפשר שגם תבחין בסביבתך. סביבתך הקרובה קודם כל; אט אט תהיה מודע למעגלים גדלים והולכים של המרחב שלך. אולי תגלה שאתה לא כה נפרד מהסביבה, כך שאתה נמצא והכל נמצא. אולי תרגיש את קיומך כנטול הגדרות, ושאינך זקוק להגדרות ולמדידות ולהשוואות. תשומת לבך תלטף את גופך ותטייל בתוכו ותתיידד אתו. אולי תגלה שבכל הקיים יש חיים גם כשאין רואים תנועה. אתה תבין שהכול קיים בו-זמנית. במקום חוויית זמן מופשט והמשכי תגלה מקצבים ורטטים, תגלה שהכול מהדהד משקף ומשתקף. זוהי ראייה פנימית, ראיה וחישה בחושים פנימיים, בעזרתם נקלטת האחדות שבכל הקיים, אחדות הקיימת מאחורי הנגלה. נוכחות היא גם מצב רגשי של היות לא מפוצל ולכן פחד ואיום אינם מתקיימים. אלו נובעים מהיות נפרד, ולכן זר למה שסובב, והסובב זר לך. במצב זה, כשאתה נותר ממוקד בתחושת קיומך, המוח מתחיל לפעול באופן אחר, בגלי אלפא שקשורים למצב תודעה וקליטה שונים ולמה שידוע ב CLAREVOIANCE. ההבנה מתחילה להגיע אליך. המציאות נגלית לך דרך העין השלישית. העמדה האגוצנטרית מתפוגגת ותחושת WHOLENESS אופפת אותך. אתה במצב תודעה אחר, מצב בו פנים וחוץ מתאחדים. מצב התודעה הרגיל מותאם להגיב ולפעול בסביבה הפיזית; מצב התודעה הזה מותאם למה שידוע כ SERENITY. מצב בו הגוף הנפש והרוח שוקטים והתודעה מצטללת. זהו מצב של היות בלתי מותנה וההנעה הפרסונלית מתרחשת מתוך הענות והתמסרות.
החיים כמסע לגילוי עצמי
אני מבין שהמסע של אדם בחייו, זה לגלות את עצמו. לפעמים הוא יודע את עצמו מוקדם בחייו (כמו מוצרט, דרך כישרונותיו, למשל), ובעיקרון הוא אמור לגלות את עצמו,…
