בחדר צדדי שלנו, מונחת מזוודה ישנה. בעבר שימשה למסעות בארץ ובעולם. היום היא עמוסה במילים שלא בשימוש. מילים כמו "רקיע" או "חמדה" או "חופן", הן ממש לא פעילות. בכימיה יש רעיון של חומרים "פעילים" ו"לא-פעילים". החומרים או היסודות הלא-פעילים הופכים לפעילים כשמוהלים אותם עם יסוד אחר, כלשהו, או מסוים. ככה זה גם ביחסים בין בני אדם. המילים שבמזוודה הן ממש לא בשימוש שגרתי, אפילו לא בחגים. בשגרה אנחנו משתמשים אולי ב 50-100 מילים, בשביל להסדיר עניינים ובשביל לכעוס על הבן זוג; בשביל זה לא צריך אפילו מילים; מספיק להזעיף פנים או לקמת את המצח. וואו, פתאום המילה"להזעיף" נעשתה פעילה, כשהתחילה להסתנן מחריץ במזוודת המילים. אני חושש לפתוח את המזוודה שמא כל המילים יצאו לחופשי ויתחילו להסתובב בבית, יטפסו על המיטה הזוגית ויפלשו למטבח. אני צופה שאני אכנס למשבר תודעתי: מה אעשה עם כה הרבה מילים שאני לא עושה בהם שימוש? בעצם, אעשה אתם מה שאני עושה עם כל הכישרונות החבויים שלי, כמו ציור, אמנות השיחה, כשרון משחק, אהבת החיים, ויכולת להתיידד ולחוש חמלה אפילו כלפי עצמי. וגם המוח לא ממש בשימוש מעבר ל 3%, כפי שאומרים המומחים. אולי זה רע, אולי זה טוב, כי מה יקרה אם ישתמשו במוח כדי לייצר עוד פצצות חכמות, וימציאו תחבולת איך לגנוב את דעתם של אנשים ואיך להרוס את כדור הארץ? בשלב זה, הצלחתי להחזיר למזוודה מילים שגלשו החוצה והתחילו לשגע אותי. אחרי שארגע, אולי אכתוב עוד באוצר המילים השימושי שלי. ביי. זה הכי קצר שמצאתי..
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
