החיים שלנו מתרחשים במימד הזמן; ככה גם אנחנו חושבים ומרגישים ומתנהלים. רצף זה מוטבע בתודעה האישית והקולקטיבית שלנו בתרבות. לכל אחד יש "יחסים" עם העבר ההווה והעתיד. העתיד יכול להיות מפחיד אבל גם מקום אליו אנו מפנים את משאלותינו; העבר יכול לרדוף אותנו ויכול להיות מקום להתרפק עליו ולחוש נחמה; ההווה יכול להיות מבלבל – האם הוא רק רגע שחולף ביעף ולא נותר ממנו דבר? האם נחיה לגמרי את ההווה במובן של "אכול ושתה כי מחר נמות", ולא חשוב המחר? נזכור שעבר-הווה-עתיד הם מושגים שהתודעה מייצרת, והתרבות מעניקה להם משמעויות ומשקל; אבל אנחנו לא חייבים להזדהות עם המושגים והמשמעויות האלה, ולחיות אותם כאילו הם שולטים בנו. הזמן הוא מימד בו אדם חווה ומתנסה בחייו. ביחס אליו אנו מפתחים הגנות פסיכולוגיות שונות. לפעמים רדופים על ידי העבר ומשקיעים את חיינו בפיקדון לזמן עתיד. אבל נזכור, שבעקרון התודעה היא חופשית ואנחנו יכולים לפרש את המשמעות של הזמנים עבורנו, וגם ללמוד לשהות ולהיות נוכח בזמן הווה.
ראה פוסטים בנושא "מדיטציה ונוכחות".
ראה מאמר שלי על החיים בזמן בארבעת הקוורטטים לפי המשורר ת.ס.אליוט:
