תקופת הילדות מאופיינת בחוויה של אחדות בין פנים וחוץ, וכך היא נשמרת לא אחת בזיכרונם של רבים. מצאתי תמיד עניין במעבר של ילד לגיל ההתבגרות. כמטפל עקבתי אחר נקודות ציון שמאפיינים את המעבר הזה, שיכול להתגלות בזיכרונות ילדות. האם יש רגע או מצב בו ילד מתחיל להרגיש שהחווית האחדות הזו מסתיימת והוא מתחיל לחוש קונפליקט או להרגיש חצוי לגבי עצמו, הוריו, חבריו והסביבה בכלל.
מיתוסים מתארים תימות וסוגיות מרכזיות בהתפתחות. היציאה מגן העדן, הוא סיפור אוניברסלי המתאר את אובדן התמימות והשלמות, ותחילתה של התנסות בעולם הדואלי ובהבחנה בין טוב ורע. במיתוס אחר הסיפור מתאר ילד שבשעה שהוא משחק בחצר, הכדור שלו מתגלגל ומגיע לכלוב בוא כלוא "איש הברזל" שנלכד ביער לאחר שהילך אימים על כל מי שנכנס ליער. איש הברזל מסמל את החיים האינסטינקטיביים. הכדור מסמל את חווית השלמות שהילד מאבד. במיתוס הגביע הקדוש הילד נפצע באצבעו [ג'ונסון] וחווה אובדן של אביו. הילד במיתוסים אלה מאבד את התום והשלמות ומתחיל מסע התפתחותי לחיים של בוגר. המשימות התפתחותיות שלו לפי המיתוסים אלה הן: להפסיק להיות "ילד טוב", להיפרד מחסותה של האם ומהתלות בהוריו, להתחבר לכוח הגלום באינסטינקט על מנת לסמוך על עצמו ולהיות עצמאי. באופן ציורי עליו לפשוט את בגדי הילדות בדרכו אך החיים הבוגרים. על מנת להיות אינדיבידואל בוגר עליו ליצור ולחוות נפרדות מהסימביוזה עם המשפחה והקולקטיב. לנתק את חבל הטבור בחיבור עם המשפחה והשבט.
