כל המחשבות

להיות חופשי. באחרונה אני חווה חופש מסוג חדש שלא הכרתי מימי. לא מוצא את הדרך לתאר אותו ואת החוויה הנלווית. לכן איתן הקדמה. יש לנו תפיסה של עצמנו ביחס כזה או אחר לאחרים ולמה שהם מייצגים עבורנו, כולל מעמדנו ביחס אליהם, הגדרות וכותרות שיש לנו ביחס לחברה, לעשירים, לערבים, לדתיים, לנשים וגברים, ואף להגדרות
  האם בסוף מוצאים אהבה?  מתוך הספר "לבסוף מוצאים אהבה" מאת הארוויל הנדריקס, 2006 "אני מבקש לסכם בקצרה את מה שנאמר בחמשת הפרקים הראשונים. ראשית, אנחנו בוחרים את בני-זוגנו משתי סיבות עיקריות: 1. הם ניחנו בתכונות החיוביות והשליליות גם יחד של האנשים שגידלו אותנו. 2. הם מפצים אותנו על חלקים חיוביים מהווייתנו שנקטעו בילדותנו.
הפחד מהחיים. הפחד הזה נובע מהדחף של האדם לשלוט בהם, מהחינוך שמושתת רובו ככולו על שליטה, פחד והפחדה שמצמיתים את התנועה החופשית של הילד במרחב שלו. הילד לומד מהמבוגרים לפחוד מהכול ולהתמלא דאגה מכול דבר שהוא עושה. הוא לומד לפחוד ולהרגיש קטן מול העולם שהמבוגרים הם נציגיו המפוחדים. הילד גדל עם מורשת פחד, ומאמץ
חרדת הנגיף. אנו רגילים לחיות עם "חרדות" מכל הסוגים: חרדת בחינות, חרדת ביצוע, חרדת טיסה, וגם פחדים מסוגים שונים: פחד מכישלון אבל גם פחד מהצלחה, פחד מבדידות אבל גם פחד מאינטימיות, פחד מאנשים ופחד מחיות, פחד ממים ופחד גבהים, ויש גם פחד מג'וקים ומנמלים, ויש גם פוביות שאלו הם פחדים מועצמים של הימנעות כמו
הרגשת זרות וזמניות. זו אינה הרגשה שלילית או לא-נעימה; זאת הרגשה של שחרור מנטייה לחיפוש אובססיבי של שייכות והצמדות, והאשליה של תמידיות וקביעות של כאילו-נצח. זהו חלק מתהליך ההשתחררות שלי מאחיזה והצמדות, ותחושת מובחנות מהסובב. תחושת הזרות והזמניות נמצאת גם ביחסים עם הזמן. ארעיות – היא ההבנה שמחלחלת בתוכי ומשחררת אותי מהצמדות למחשבות על
.ארעיות. ככל שאני מתקדם בגיל, ואני מתבונן במה שעבר, במקומות פיזיים ורגשיים בהם הייתי, אנשים שהכרתי ונכנסו ויצאו מחיי במהלך הזמן, הורי שהלכו, אחי ואחותי שהלכו, מורים שהיו והלכו, החיים שלי בגרסאות שונות שלהם שהיו כה ממשיים וחלפו, התחלפו או השתנו…ככל שאני צופה בתנועת החיים הזו, אני חש ומבין באמת עד כמה הכל ארעי.
מלכודת הפחד. טבעו של הפחד הוא קודם כל איום: משהו לא טוב יקרה לך; מאחר שכבר קרו לך דברים לא נעימים, אז הזיכרון הגנרי של הפחד (אירוע, התניה, טראומה) מתעורר ומעיר בך את חווית האיום ברמה הפיזיולוגית הרגשית והתודעתית. מאותו רגע אתה לכוד בבועת פחד ומערכות החירום מופעלות והלוחם יוצא לדרך. זהו סוג של
אנומיה חברתית (בלבול או מבוכה ערכית) פוסט זה מתמקד לא באדם הפרטי ובחיי הנפש שלו, אלא במצב החברתי בו הוא נמצא וההשלכות של מצב זה על הנפש והתודעה שלו. אני מדבר על תופעה הידועה בסוציולוגיה כ"אנומיה", שהיא מצב של בלבול המתקיים ברמת הפרט והקולקטיב, כאשר נורמות חברתיות אינן ברורות, חלשות, סותרות או נעדרות. מצבים
הנרקיסיסט פוגע רגשית באחרים ומנער את חוצנו ממעשיו. הוא מצוי בהכחשה גורפת. לעיתים הוא מגייס ומספח אליו בני משפחה מסוימים שמזוהים אתו, משל היו חברי מפלגה נאמנים, כשאחד מבני המשפחה שהעז לומר "המלך הוא ערום" מותקף ומוקע כי שבר מוסכמה משפחתית אודות "שלמות המשפחה", "כבוד המשפחה", "נאמנות למשפחה" או אפילו "קדושת המשפחה". כלומר, למשפחה
Whenever you deeply accept this moment as it is – no matter what form it takes – you are still, you are at peace. Stillness speaks, p.6 – Eckhart Tolle התבוננות. אני מתבוננן בזה ומגלה כמה קשה "לקבל את הרגע הזה כמות שהוא". כל מה ש"אני" מתנגד לזה. אני לא מכיר את עצמי ללא