כל המחשבות

חיים בסרט. מרביתנו, חיים בשגרה נפשית, בה אני מצויים במחלוקת פנימית עם עצמנו ועם אנשים שונים בחיינו בהווה ובעבר. אנחנו ממשיכים התחשבנות רגשית עם ההורים, האחים, חברים, בני הזוג שלנו, וכמובן יריבים; וכך גם עם עצמנו, כועסים, שונאים, או מרחמים על עצמנו. זה כמו סדרה בה הדמויות משחזרות את עצמן, וכך נדמה שאנחנו חיים
כשזה יקרה – אאמין; וכשאאמין – זה יקרה. האחד מאפיין את התודעה בחיים הגשמיים; השני משקף את הנשמה והרוח. כך או כך, אתה רוצה שליטה על מה שקורה לך. בכל מקרה, ההתניה היא אופרציה של האגו שתמיד רוצה שליטה, וכך הוא נהיה קרבן של עצמו  ושל האמונות שלו. הוא יוצר סרט והוא חי אותו
Terii Apter: ההגדרה הטובה ביותר לאם קשה היא זאת שמציבה בפני הילד את הדילמה:  אם אתה רוצה לשמור על קשר אתי – זה יהיה בתנאים שלי ( ואז אתה תפתח מנגנוני התמודדות מורכבים ומצמצמים), או שתסבול מלגלוג, מורת רוח או דחייה. אפשר כך  לסמן את ההבדלים בין אם שמציעה בדרך כלל חמימות ונוחות, ואימא
ערך עצמי ואהבה עצמית. למה שיהיה ספק בזה? אפשרות אחת היא, שזה מה שחוויתי ולמדתי, ואם זה כך איך אני יכול להמציא יחס אחר לעצמי? כלומר, אני מתייחס לעצמי כמו שהתייחסו אלי. ומה עם הערכה ואהבה לאחרים? זה אולי אותו דבר. אני משחזר את היחס אלי כלפי עצמי וכלפי אחרים. לפעמים, זה נראה כמו
הפסיכואנליטיקן כריסטופר בולס, בספרו "צלו של האובייקט" (2000),  מספר על מטופל אשר "סובל ממחויבות יתר". הדינמיקה של יחס כזה לעצמי כאובייקט (כלומר, היחס שאני נותן לעצמי, כמו שהוריי נתנו לי) מורכבת ועשויה לנבוע ממספר כזה או אחר של יחסים פנימיים. במקרה זה הוא הוא חושש, שאם יתברר שהוא אכן נהנה מהיכולות שלו, יניח מישהו
הילד שנפגע מהורה נרקיסיסט אינו מסוגל לעזוב אותו; הוא עסוק כל הזמן באותו הורה בניסיון "לתקן" אותו או לנוס ממנו, וכך הוא נעשה בעצם משותק, מצב של freeze במערכת תגובת החירום של "הילחם או ברח". זהו מצב של "לא להקיא ולא לבלוע", מעין מחנק רגשי פרמננטי. הוא נהיה לעתים ההורה של ההורה, ברוח שירו
החיים כמסע, על-פי ליאו בוסקאליה (1985) בספרו "האהבה". השקעה בחיים היא השקעה בשינוי עד הסוף, ואיננו יכולים לדאוג למוות, משום שעלינו להיות עסוקים מאד בחיים! הניחו למוות לדאוג לעצמו. ואל תאמינו לעולם שחייכם יהיו שלווים – החיים אינם כאלה. כיוון ששינויים מתחוללים מסביבכם בלי-הרף, עליכם להמשיך ולהסתגל. פירושו של דבר שתהליך התהוותכם נמשך, אין
אלחנדרו חודורובסקי בספרו "ריקוד המציאות" (2018): "האמת היא שרוב הבעיות שיש לנו הן בעיות שאנחנו רוצים שיהיו לנו. אנו קשורים לקשיים שלנו. הזהות שלנו מורכבת מהם. אנו מגדירים את עצמנו דרכם. אין שום דבר מתמיה, אם כך, בעובדה שיש אנשים שמנסים לזייף ולחבל בפעולה הפסיכומאגית (שיטת טיפול); השתחררות מקשיים פירושה שינוי עמוק ביחס שלנו
נטליה גינזבורג: "האמצעי הנפוץ ביותר לשחרר את עצמנו מהשתיקה הוא ללכת לטיפול פסיכולוגי. לדבר ללא הרף אל אדם שמקשיב, שמקבל כסף להקשיב: לחשוף את שורשיה של אותה שתיקה, כן, דבר זה יכול אולי להניק נחמה רגעית. אבל השתיקה עמוקה ונמצאת בכל מקום. ואנחנו נשוב ונמצא אותה ברגע שנצא את דלתו של האדם שהקשיב לנו –
אלנה פרנטה: כל פעם שחשבה ללכת לטיפול פסיכולוגי היא ויתרה על הרעיון. מה גרם לה לוותר? : "המחשבה לומר לאדם זר, שאין לו שום משקל בחיי, כל מה שעובר לי בראש. זה הצטייר לי כמו אלימות, שאני-עצמי, ועוד בתשלום מסכימה להיות נתונה לה. הרגשתי שאני נכנעת לסחיטה, הנחתי כמובן-מאליו מין דיבור אילם של מטפל