כל המחשבות

אומנות ההשתהות השהות וההשתהות הן עצירת הפעילות הקדחתנית בגוף בנפש ובמוח או התודעה. זה ללכת הצידה, כביכול, מהאובססיה ומהטייס האוטומטי שלנו, ולשהות זמן ללא עשייה. אפשר ללמוד זאת בהדרגה תוך התבוננות במה שקורה לנו תוך כדי ההשתהות והשהיית הפעולה והפעילות שהיינו בה. מה לא נוח. מה עייף.  מה מפריע..בזה עוסק הקטע הזה. ההשתהות היא
"יום אחד אנחנו פוגשים את האדם המושלם. אנחנו נותרים אדישים, כי לא זיהינו שזה הוא. אנחנו צועדים אתו בשכונות העוני של העיר, לאט לאט אנחנו הופכים את ההליכה המשותפת להרגל יומי. ומדי פעם, אנו תוהים בהיסח הדעת  אם אין אנו פוסעים במקרה לצד האדם המושלם. אבל אנחנו די בטוחים שלא. הארץ והשמים לא נופלים,
"האדם המושלם יזהה אותנו ויבחר בנו מתוך אלף. אנחנו מחכים לו. בכל בקר כשאנחנו מתעוררים, אנחנו אומרים לעצמנו שיתכן שהיום הוא היום. וההקפדה שלנו כשאנחנו מתלבשים ומסתרקים, בהתאם, אינה יודעת גבול, וגוברת על החשק לצאת במעיל מרופט ונעליים בלויות וחסרות צורה. אלפי פעמים אנחנו מאמינים שאנחנו במחיצת האדם המושלם בעבורנו: לבנו דופק בסערה למשמע
קודם המכה, ההלם, פצע בבשר החי לפעמים זהו סיום והשמש לא זורחת יותר לאחר מכן, זמן לא ידוע, השתיקה והאלם לפעמים עד אין סוף, עד הקצה ממש כמו הד לאחר המפץ ואחר כך מופיעים מילים אחדות מדממות מדדות אחרי ההד הגדול אה, אה, אה, מעין התחלה או סוף גדול ואתה נעלם לתוך ההד הד,
קטע שיר מאת פרננדו פסואה. מקובל עלי לצאת אל הדרכים / להביט מימיני ולשמאלי,/ומדי פעם לזרוק מבט אחורה…/ ומה שאני רואה בכל רגע הוא מה שלא ראיתי קודם מעולם, / ואני מבחין יפה בדברים כאלה…/ אני יודע לחוש בפליאה המהותית שהיה חש התינוק אילו, בהיוולדו, הבין שאמנם בעליל נולד…/ אני חש שאני נולד בכל
סדר יום זוגי. הם מתעוררים בבקר. בחלומות הלילה כל אחד מסתובב לבד, יוצר וחי בכאוס; הוא לא יודע איפה הוא ולמה. מתעוררים בבקר וכל אחד מנער את הלילה ממנו ומסדר את העולם שלו, ואת האוייבים שלו, ואת החלומות-בהקיץ שלו, ואחר כך את הבית והכלים במטבח. הם יודעים כמה הם שונים. יש להם מחשבות אחרות,
שמתי לב, במהלך שעות הערב אתמול, עד כמה המצב הנפשי והרגשי שלי יכול להיות שביר ופגיע, כאילו חסרה בו ממשות ויציבות. עקבתי מעט אחרי הרוחות המנשבות בתוכי ודרכי, מחשבות על דא והא שממחישות את הארעיות והעדר המוצקות בנפש ובחיי הנפש והתודעה שלי, ואולי בכלל. מנגד, וליד כל זה, הייתה תחושה של כמעט-בהישג-יד-ממש, מצויים עולמות
מתוך "המידות הקטנות" מאת נטליה גינזבורג (2019) במסה "קשרים אנושיים". "על החיים שלנו מעיב צל: חוסר הידיעה אם יום אחד אדם מהמין השני יהיה מסוגל לאהוב אותנו. אנשים מהמין השני מסתובבים לידנו, חולפים לצדנו ברחוב, אולי חושבים או מדמיינים עלינו דברים שלא נוכל לדעת לעולם. הם אוחזים בידיהם את גורלנו, את אושרנו. אולי יש
הביטוי "אזור הנוחות" נעשה שגור בשיח היומיומי ומובנו הפשוט הוא  תפקוד והתנהלות בשגרה בטוחה. בעיקרון, בדפוס זה אדם נוטה להימנע מלהתמודד עם מצבים ואתגרים אותם הוא תופס וחווה כגורם לחץ (stressor), וזאת כדי לא לחוש אי-נוחות או חרדה. אזור הנוחות יכול להפוך להגנה וכך הוא פועל בשרות  דפוס של הימנעות שנוטה לשחזר את עצמו
מתוך practicing the power of NOW, לפי Eckhart Tolle 2002. הנושא הוא התמודדות עם קושי רגשי באמצעות היכולת להיות נוכח ולהתבונן. "כשאתה במצב בו אתה חש שאין מוצא, עדיין יש דרך לעבור דרך הקושי. אל תמנע או תעקוף את הקושי, את הכאב או הפחד. תתמודד עם זה. תרגיש את זה במלואו.  תרגיש את זה