כל המחשבות

קטע שיר מאת פרננדו פסואה. מקובל עלי לצאת אל הדרכים / להביט מימיני ולשמאלי,/ומדי פעם לזרוק מבט אחורה…/ ומה שאני רואה בכל רגע הוא מה שלא ראיתי קודם מעולם, / ואני מבחין יפה בדברים כאלה…/ אני יודע לחוש בפליאה המהותית שהיה חש התינוק אילו, בהיוולדו, הבין שאמנם בעליל נולד…/ אני חש שאני נולד בכל
סדר יום זוגי. הם מתעוררים בבקר. בחלומות הלילה כל אחד מסתובב לבד, יוצר וחי בכאוס; הוא לא יודע איפה הוא ולמה. מתעוררים בבקר וכל אחד מנער את הלילה ממנו ומסדר את העולם שלו, ואת האוייבים שלו, ואת החלומות-בהקיץ שלו, ואחר כך את הבית והכלים במטבח. הם יודעים כמה הם שונים. יש להם מחשבות אחרות,
שמתי לב, במהלך שעות הערב אתמול, עד כמה המצב הנפשי והרגשי שלי יכול להיות שביר ופגיע, כאילו חסרה בו ממשות ויציבות. עקבתי מעט אחרי הרוחות המנשבות בתוכי ודרכי, מחשבות על דא והא שממחישות את הארעיות והעדר המוצקות בנפש ובחיי הנפש והתודעה שלי, ואולי בכלל. מנגד, וליד כל זה, הייתה תחושה של כמעט-בהישג-יד-ממש, מצויים עולמות
מתוך "המידות הקטנות" מאת נטליה גינזבורג (2019) במסה "קשרים אנושיים". "על החיים שלנו מעיב צל: חוסר הידיעה אם יום אחד אדם מהמין השני יהיה מסוגל לאהוב אותנו. אנשים מהמין השני מסתובבים לידנו, חולפים לצדנו ברחוב, אולי חושבים או מדמיינים עלינו דברים שלא נוכל לדעת לעולם. הם אוחזים בידיהם את גורלנו, את אושרנו. אולי יש
הביטוי "אזור הנוחות" נעשה שגור בשיח היומיומי ומובנו הפשוט הוא  תפקוד והתנהלות בשגרה בטוחה. בעיקרון, בדפוס זה אדם נוטה להימנע מלהתמודד עם מצבים ואתגרים אותם הוא תופס וחווה כגורם לחץ (stressor), וזאת כדי לא לחוש אי-נוחות או חרדה. אזור הנוחות יכול להפוך להגנה וכך הוא פועל בשרות  דפוס של הימנעות שנוטה לשחזר את עצמו
מתוך practicing the power of NOW, לפי Eckhart Tolle 2002. הנושא הוא התמודדות עם קושי רגשי באמצעות היכולת להיות נוכח ולהתבונן. "כשאתה במצב בו אתה חש שאין מוצא, עדיין יש דרך לעבור דרך הקושי. אל תמנע או תעקוף את הקושי, את הכאב או הפחד. תתמודד עם זה. תרגיש את זה במלואו.  תרגיש את זה
מה שאתם רואים ושומעים עכשיו הוא חלום ותו לא. אתם חולמים ברגע זה ממש. החלום החיצוני (האילוף בילדותינו), לוכד את תשומת ליבנו ומלמד אותנו במה להאמין. הפחד הגדול ביותר של בני האדם הוא מפני החיים, לא מפני המוות. הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לקחת את הסיכון לחיות- הסיכון לחיות ולבטא את מה שאנחנו באמת.
כשאני מתעורר באמת לחיים שלי ושל אחרים הקרובים לי, אני חש לפתע דחיפות. זו אינה דחיפות של חירום; זוהי דחיפות של מודעות למה שהווה בחייך. ילדים. חברים. אתה מתעורר למודעות לחוטים של שתי וערב בהם אתה והם מחוברים. ועכשיו, הם רחוקים ממך פיזית. ואם אתה מניח לזה, אתה אולי מרדים את הרגש החי שרוצה
גם אני זוכר שלא היו לי מילים לתאר מה שקורה לי. פשוט עשיתי ופעלתי בלי באמת להבין מה קורה לי. בעצם היו לי מילים, אבל הם לא הצליחו "לדוג" מה שעובר בתוכי, כי זה היה מעבר למילים ולהגיון, או בניגוד להגיון כלשהו. אפשר לומר שחלקים גדולים מחיי היו כאלה, למרות שמילים היו השטח שלי.
הרגשת זרות וזמניות.זו אינה הרגשה שלילית או לא-נעימה; זאת הרגשה של שחרור מנטייה לחיפוש אובססיבי של שייכות והצמדות, והאשליה של תמידיות וקביעות של כאילו-נצח. זהו חלק מתהליך ההשתחררות שלי מאחיזה והצמדות, ותחושת מובחנות מהסובב. תחושת הזרות והזמניות נמצאת גם ביחסים עם הזמן. ארעיות – היא ההבנה שמחלחלת בתוכי ומשחררת אותי מהצמדות למחשבות על שייכות,