כל המחשבות

יש בתוכנו מעין "טקסט נפש סמוי" שמשקף את הנפש השלמה, את WHOLENESS; הטקסט הזה נחשף ומתגלה טיפין טיפין במהלך התפתחות פנימי של התודעה. אפשר לדמות זאת לחלקי פאזל שמוצאים את מקומם ברגע הנכון בנפש ובתודעה של האדם. זהו מעין תצריף שנבנה מחלקים קטנים ולאורך זמן לאדם שפתוח לעצמו. 
פסיפס. כשעוסקים באהבה, ניתזים רסיסים לכל עבר. פעם אתה מגלה תיאורים שונים של אהבה, ואתה מתפעל כשנראה לך שאתה מבין. לרגע זאת אהבה לאחרים, אתה מתקשה להבין מה זה אהבה לעצמי. לאחר שהבנת, אתה מגלה שאהבה לא יכולה להיעצר באובייקט זה או אחר, והיא מתפשטת ומהדהדת כמו אדוות באוקיינוס שקט של התודעה. אתה מגלה
מצב הרוח לרוב קשור, במידה זו אחרת, למצב בו אדם נמצא – מחלה, מלחמה, משבר, אכזבות, בדידות ועוד. חלק מהגורמים בשליטה יחסית של האדם, וחלק קשורים לנסיבות החיים, שלאדם אין הרבה שליטה עליהם. כך הדבר כעת בימי הנגיף. המצב נכפה על כולנו, וכל ההרגלים "נשברים". אנחנו  ב"מעצר בית", ובמובן מסוים  מהלכים עם אזיקונים. ההרגלים
הקורונה בעולם התופעות. התחברתי להבנה שהחיים האלה בגוף כפופים לתפיסת מציאות המוכתבת על ידי עולם התופעות, שהוא העולם של השכל (mind) המייצר נוסח קולקטיבי של פירוש המציאות הפיזית, הפסיכולוגית והתרבותית שלנו. עולם התופעות מוכתב מצב אחד על ידי המבנה האפריורי של התודעה (לפי קאנט), ומצד שני אנו יודעים שעולם זה (עולם התופעות) הוא דואלי,
החיים שלנו מלווים בפחד. כולם פוחדים ודואגים וחרדים, ומאחר שאי אפשר לחיות ככה, אז מדחיקים ומתגברים לכאורה. אבל הפחד לא עובר ולא הולך לשום מקום, הוא מאוחסן בגוף ובראש, כמו אותם הדברים המונחים בבוידעם, שלא החלטנו אם להיפרד מהם או לעשות בהם שימוש. אז הם תקועים שם. כשאדם הולך לטיפול פסיכולוגי, הוא משתף וחושף