איך שמוותרים עלי: מונולוג של נטישה

המונולוג נכתב בהשראת הספרים של סמדר גונן – "חרדת האינטימיות" (2019) ו"שיחזור אינטימי" (2009) ו"פתאום אביב בסתיו" (2015) שכתבנו ביחד. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא יכולה להשלים עם זה שמוותרים עלי כה בקלות. קודם הורי שהיו עסוקים בענייניהם שתמיד היו חשובים ממני. הלכו ובאו. נסעו לחו"ל בשליחות. או נסעו לפגישה בירושלים. ברקע שמעתי

מצב הרוח בימי קורונה 3.

מצב הרוח לרוב קשור, במידה זו אחרת, למצב בו אדם נמצא – מחלה, מלחמה, משבר, אכזבות, בדידות ועוד. חלק מהגורמים בשליטה יחסית של האדם, וחלק קשורים לנסיבות החיים, שלאדם אין הרבה שליטה עליהם. כך הדבר כעת בימי הנגיף. המצב נכפה על כולנו, וכל ההרגלים "נשברים". אנחנו  ב"מעצר בית", ובמובן מסוים  מהלכים עם אזיקונים. ההרגלים הם

התבוננות בימי קורונה 2.

הקורונה בעולם התופעות. התחברתי להבנה שהחיים האלה בגוף כפופים לתפיסת מציאות המוכתבת על ידי עולם התופעות, שהוא העולם של השכל (mind) המייצר נוסח קולקטיבי של פירוש המציאות הפיזית, הפסיכולוגית והתרבותית שלנו. עולם התופעות מוכתב מצב אחד על ידי המבנה האפריורי של התודעה (לפי קאנט), ומצד שני אנו יודעים שעולם זה (עולם התופעות) הוא דואלי, ארעי

התבוננות בימי קורונה 1.

החיים שלנו מלווים בפחד. כולם פוחדים ודואגים וחרדים, ומאחר שאי אפשר לחיות ככה, אז מדחיקים ומתגברים לכאורה. אבל הפחד לא עובר ולא הולך לשום מקום, הוא מאוחסן בגוף ובראש, כמו אותם הדברים המונחים בבוידעם, שלא החלטנו אם להיפרד מהם או לעשות בהם שימוש. אז הם תקועים שם. כשאדם הולך לטיפול פסיכולוגי, הוא משתף וחושף בהדרגה