על סבלנות
הגדרה. המושג "סבלנות" שגור בדיבור היומיומי, ויש לו משמעות רבה ביחסים ובתקשורת בין בני אדם. ברוח המילון, סבלנות מתוארת כאורך רוח, כעמידות, כיכולת להשהות תגובה, להמתין או לשאת סבל ואי נחת בלי להתלונן, או לשבור את הכלים. לעומת זאת חוסר-סבלנות היא העדר יכולת זו, אי יכולת לחכות שמשהו יקרה. קוצר רוח. בשפה עממית זהו "פתיל קצר", צפייה לסיפוק מידי, חוסר יכולת לדחות סיפוק, קושי להמתין, להיות מתון. לא יכול או לא רוצה להמתין. אולי זוהי חוסר נכונות להקשיב, או רצון לשליטה. חסר סבלנות הוא תגובתי, אוטומטי, יורה מהמותן, אימפולסיבי. זה יכול להיות באופי של האדם, או דפוס התנהגותי באמצעותו אדם כופה את עליונותו על האחרים, ובאופן הזה יש לו גם "רווחים משניים". הוא מרוויח משהו מהבעיה שלו: יש לו בעיית שליטה וזה הופך עבורו ליתרון.
שליטה. השאלה של סבלנות או חוסר סבלנות תלויה בכמה שליטה יש לאדם על עצמו והתנהגותו. בקוטב האחד יש הפרעה הידועה כ "impulse control" שהיא קושי שליטה בדחפים. בקוטב השני ישנו האדם המאופק ומלא עכבות שצריך עידוד כדי לתקשר והאחרים נעשים חסרי סבלנות. בתווך יש רצף, "ספקטרום סבלנות" בשפה של ימינו, בהתאם ליכולת, למוטיבציה ולחינוך של אדם בוויסות ההתנהגות והתגובות שלו. לפעמים זו שאלה של מוטיבציה. האם אני מוכן להיות סבלני? למשל, כשיש מודעות להכרח להיות סבלני בני אדם יכולים להיות יותר בשליטה ו"להתאזר בסבלנות", במיוחד כשיש מחיר לחוסר סבלנות. במצב זה אפשר להניח שאדם לוקח יותר אחריות. בכל מקרה אי אפשר להתייחס לנושא כאילו מדובר בתגובה בלתי נשלטת, כמו הצורך להתפנות בשירותים ולעבור לסדר.
חינוך. מאיפה באה סבלנות? קודם כל זה עניין של חינוך. איך חינכו או פינקו אותי? איך התנהגו המודלים שלי (הורים, מורים)? איך הגיבו אלי ולאחרים ? האם הקשיבו לי ונענו לצרכיי או ירדו עלי והענישו אותי? יתכן שאני פשוט משחזר את מה שראיתי וחוויתי. והכל גם תלוי באיזה הקשר נדרשת הסבלנות: האם אנחנו מקבלים את כללי המשחק של שיח ודו-שיח, או אנחנו רוצים להשתלט. אצל ילדים מה שנראה כחוסר סבלנות בא ממקום של דרישה טבעית של ילדים לספק את צרכיהם ורצונותיהם מידית בלי להתחשב בסובבים – כמו לא להמתין שמישהו יסיים את דבריו או את פעולתו. צריך להגיד להם רגע!. החינוך מלמד אותם להשתהות, לדחות סיפוקים, ללמוד לקרוא את המצב וליצור תקשורת דו-סטרית עם אחרים.
פרשנות. גם תלוי איך אנחנו תופסים ומפרשים את מה שקורה. יתכן שאני חש מאוים או לחוץ אז אני עסוק רק בלהגיב בלי לחשוב ולהשתהות ולבחור את התגובה המתאימה. ושוב, חשוב ההקשר בו מתקיים מפגש או שיח; במצב קונפליקט מצטמצם המרחב הבין אישי וכל צד רוצה לצאת צודק ומנצח ויכולה להיות הסלמה, אלא אם כן נוכח מתווך כלשהו – מגשר או פסיכולוג שמווסת את השיח בין הצדדים. גם במשחק כדורגל יש כללי משחק ויש שופט שאי אפשר בלעדיו. הכעס והתסכול מצמצמים את המרחב המשותף ואז אנחנו כמו בזירת אגרוף.
סובלנות. בעוד שסבלנות קשורה לאישיות ולבשלות, סובלנות קשורה בעיקרה בערכים והיא מוכנות לקבל ולכבד את האחר והאחרות כשווה ערך לגיטימי. בספרו של מייקל וולצר 'על הסובלנות' (1999) הוא כותב בהקדמה: "הסובלנות מאפשרת את קיומו של השוני; השוני מחייב את קיומה של סובלנות". חיים משותפים ודו-קיום מחייבים את פיתוח הערך של סובלנות ואת הדרכים למימושה במרחב הבינאישי והתרבותי. סבלנות וסובלנות יכולות לאפשר קשר ואף אינטימיות גם בזוגיות; הם מאפשרים מרחב משותף לדיאלוג ולדו-קיום בין אני ואתה.
טיפול. טיפול פסיכולוגי עוסק בנושא השליטה שנמצא ומתחבא מאחורי בעיות שונות של לחץ נפשי ותגובתיות יתר או טראומה. יש תחום טיפול של "שליטה בכעסים" בו מאתרים את הטריגרים הפסיכולוגיים והאמוציונליים לתגובות של חוסר שליטה ולומדים לבלום, להרגיע ולפתח דרכים חדשות לבקרה ולתקשורת עם אחרים.
מייקל וולצר (1999), על הסובלנות.משרד הביטחון: ירושלים.
