האני הצודק. כשאני חושב על החוויה הנפוצה "אני צודק", אני מנסה להבין מה יש בזה אמת ומה יש בזה מטען רגשי עודף שאין לו נגיעה לצדק. כאילו האני של האדם מתיישב בהיכל הצדק בכיסא של שופט עליון ופוסק את דבריו. האני הפגיע שיש לו נעשה מוגן באופן הרמטי. אי אפשר לדבר איתו כי הוא צודק. כלומר האני הצודק הוא מנגנון הגנה גורף ששומר עלינו מכל פגע, אבל גם סוגר עלינו בתוך חומה בצורה. פרט לזה, אולי גם אתה צודק? האם יתכן דו שיח בין אנשים צודקים?!
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
