לאו טצה

מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.

על הכתיבה כחלק מהחיים בעקבות אוליבר סאקס אוליבר סאקס (1933- 2015) היה נוירולוג, חוקר וסופר פורה שכתב כל חייו, וספריו פורסמו בשפות שונות. "האיש שחשב שאשתו כובע" הוא אולי הספר

בימים אלה של אסון לאומי שאין לו אח ורע במדינת ישראל, בימים אלה של מאות טרגדיות פרטיות שאין להן מילים, אני, כבת הדור השני לשואה, מסתובבת בתחושה שואתית, ובראשי בין

הערה על הטיפול בנפגעי נרקיסיזם. יש עניין מרכזי אחד אצל הנפגעים מהתעללות נרקיסיסטית, והוא שלא מותר להם להרגיש מה שהם מרגישים. כל הרגשות המותרים קשורים להורים. אסור שיהיה להם רגשות

כללים להתעסקות עם נרקיסיסט הכותב הוא בוגר בית ספר של החיים בנושא נרקיסיזם הנרקיסיסט הוא לא חבר שלך – אל תיתן לו לקחת אותך לריקוד. לעולם אל תשכח שנרקיסיסט מעוניין

להיות מרוצה. האם אפשר להיות מרוצה? להיות מרוצה זה להיות שבע רצון. ברור שלכל אחד יש סיבות שונות להיות לא מרוצה. העבודה, הזוגיות, המשפחה והחברה. יכול להיות לא מרוצה מעצמו.

הסיפור הזה מתאר מסע של ילדה בשם דורותי שבבית דודתה בו גדלה הרגישה שלא מבינים אותה וחלמה שיום אחד תמצא מי שיבין אותה. כשרוח נושאת אותה הרחק מביתה היא מוצאת

השטן והספק. לא יודע אם יש שטן. אם יש כזה זה אולי להאמין לפחדים שלנו. הספק הוא החריץ דרכו מתגנבים שליחי השטן, מרפים את ידיך, מוצאים לך את הרוח מהמפרשים,

נוכחות – התבוננות. קל לומר נוכחות. קשה להיות נוכח. ראשית התודעה המותנית- תרבות שמלמדת אותך "לעשות משהו", להתרוצץ לחפש ולמצוא מה שחסר ומה שנדמה לך שחסר לך. חשוב יותר הוא