בעיסוקי כמטפל היה עלי ללמוד להרגיע את עצמי ואת המטופלים שלי, נוכח חיים בלחץ שהם כמעט שגרה בתרבות שלנו. כך הגעתי ללמוד טכניקות הרפיה וללמוד היפנוזה ובה אפשרויות רבות לתקשר עם התודעה ולהרגיע את הנפש. בהדרגה הבנתי שבעצם זהו אתגר גדול שהיה לנגד עיניהם של מטפלים ומורים מאות בשנים. הגורמים ללחץ נפשי הם רבים, והם בעיקר תולדה של דפוסים רגשיים שהתקבעו במהלך החיים אצל מרבית האנשים, דפוסים שיש בהם גורמי לחץ נפשי, כמו חרדת נטישה, פחד מכישלון, בדידות, הימנעות, יחסים מעורערים, טראומות שונות ועוד. טיפול נפשי מתאים יכול להביא לרגיעה, וגם לימוד טכניקת הרפיה, אבל השאלה היא אם לטווח ארוך אדם יכול לאמץ ולפתח אורח חיים שיאפשר לו לחוות רגיעה ואיזון נפשי, במקום חיים בהם איו מנוחה, כי לא למדנו ליצור ולאפשר אותה.
כך הגעתי בעצמי לאמץ ולתרגל לאורך זמן דרכים שונות למדיטציה, תוך ניסיון להבין מתי זה עובד ולמה זה לא מתאפשר. בעיני, זהו מסע אל שלוות הנפש בתוך הים הסוער שבחיינו. המשותף למצוקות שונות הוא חוסר היכולת להיות בזמן הווה כאן ועכשיו. המצוקה לוקחת את האדם אל פגעי העבר, או אל חרדות העתיד וכשהוא ברגע הווה הוא לחוץ ומודאג גם מהעבר וגם מהעתיד. במסע שלי הגעתי להבנה, בעקבות מורים רבים וחשובים, שלהיות נוכח לאורך זמן הוא אתגר גדול מאד לכל אדם, כי להיות נוכח זה להיות ברגע הזה בו, כדברי אקהארט טולה, החיים מתגלים לנו, ויש לנו הזדמנות להבחין בהם, במקום להיות בטרנס ובסרט של הסיפור שלנו.
במסע הזה למדתי להתבונן ולחקור את הסיבות לקושי להיות נוכח ולטפל בהן בתוכי ובהמשך לעזור למטופלים לעשות זאת. חקירה זו היא התהליך של ללמוד להיות נוכח, תהליך שאינו מסתיים לעולם, כל עוד יש בתוכנו מטען של "פתיל קצר" שמגיב ומתגונן ורוצה סיפוק מיידי. בפוסטים השונים בנושא בבלוג הזה האורח, שאינו מיומן או בתוך הנושא, יוכל לעקוב, להתבונן ולתרגל נוכחות ביחד אתי, מתוך הבנה שלא רק המטרות שלנו חשובות, אלא הדרך אליהן היא היא בעצם החיים שלנו!.
