תורת ההתקשרות, עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית. המסקנה של ג'ון בולבי, אבי תורת ההתקשרות, מהתצפיות שלו ושל אחרים היא: "מה שמקובל לחשוב כחיוני לבריאות הנפשית הוא שהתינוק והילד הצעיר צריכים לחוות חום וקשר מתמשך ורציף עם האם (או דמות קבועה אחרת) שבו שניהם חווים סיפוק והנאה" (עמ' 11 בפתיח לכרך השני ב SEPERATION AND LOSS). זאת הנחת המוצא להבנה של המשמעות וההשפעה מרחיקת הלכת של חוויית ההתקשרות המוקדמת על ההתפתחות הנפשית ומהלך חייו של האדם; בעיקרון, חסכים או פצעים בתהליך ההתקשרות יכולים להשאיר בנפשו משקעים שיעצבו את נפשו וזהותו. אם הוא לא חווה התקשרות בטוחה, הוא עתיד לחפש אותה כל חייו, וגם כשמוצא אותה לא בהכרח זו תהיה חוויה מתקנת עבורו.
התקשרות בטוחה נובעת מתגובות רגישות של ההורים לסיגנלים של הילד, מה שבונה בילד תחושה של אמון וציפייה חיובית. עזרתו של ההורה בהרגעה והפחתה של רגשות שליליים כמו עצב, חרדה, פחד מלמדת את הילד להרגיע עצמו במצבים עתידיים. כלומר, כאשר ההתקשרות היא בטוחה, הילד האדם רגוע כי למד להרגיע את עצמו במצבים עתידיים. כאשר הילד נמנע מרגשות לא נעימים ומקשר פעיל עם האם הוא אינו מרגיש חזק מדי את צרכי התלות והחרדה. זוהי תגובה הגנתית שעוזרת לו לשמור על קשר עם האם. בתצפיות ראו שילדים אלו לא קבלו קשר כשהיה להם רע או עצוב.
כאשר ההתקשרות אינה בטוחה (חרדתית, נמנעת, בלתי מאורגנת) הילד האדם רגיש מאד לפרידה והעדר ומגיב תגובת הישרדות למרחק (היצמדות, כעס, חרדה) ואינו פנוי לחקור את הסביבה ומתקשה לעשות "העברה חיובית" לאובייקטים אחרים בסביבה. הוא חווה את הפרידות כטראומה. בנוסף לכך, בולבי הניח שמערכת ההתקשרות מופעלת לא רק על ידי איומים בסביבה, אלא גם על ידי איום של פרידה מדמות ההתקשרות או דחייה על ידה. בולבי דיבר על מנגנון של טרמוסטט שמווסת בין הצורך להישמר (להיצמד לאם), לבין הצורך לחקור את הסביבה (נועה מנדלס, 2003).
נראה לי שמנגנון זה מלווה את האדם גם אחרי תקופת הילדות ומאפשר לו לקיים בו זמנית תהליכים של שמירת ביטחון והישרדות על ידי שמירה וטיפוח הקשר עם דמות ההתקשרות ובו בזמן להתפתח כאדם עצמאי החוקר את הסביבה ופועל בתוכה.
