בעולם ללא מילים, אם אפשרי בכלל, הכל זורם, רציף, הגבולות בין דברים מטושטשים יותר, זמניים, תלויי מטרה, עולם בלתי קבוע, רעים וטובים משתנים ומתחלפים, אויבים הופכים לידידים וגם ולהפך, בהתאם לגחמה או לרוח הנושבת באותה עת, כמו שנחל זורם, ובהתאם לתוואי פעם רועש, פעם רוגע, לרגע מים רדודים במשנהו עמוקים מאד, במקום אחד צר מאד וניתן כמעט לעבור מגדה לגדה בניתור קל, ובמקום אחר רחב כל כך עד שלא ניתן לראות את הגדה שמנגד, וגם הזמן משתנה ומשתנה, עת הנחל נראה בבקרו של יום, או בשקיעת השמש, או בלילה בו ניצב ירח מלא, שלעיתים כולו כישוף, לפי המסורת של עמים קדומים, או בלילה חשוך מואר על ידי כוכבים מקיפים כל עבר, וכך אולי אנחנו כשאיננו מציבים את חומות המילים על מנת ליצור עולם אחיד עם חוקיות ידועה ומקבעים אותו עד שיהיה מוכר וידוע וצפוי עד שלא יקרה דבר שיפתיענו ויכנס לחיינו בלא רשות ובלא זהות מוגדרת על פי כללי המיון והבירוקרטיה שהושתלה בתוך נפשנו, גדול או קטן, יפה או מכוער, שחור או לבן, מוכשר או לא מוכשר וככה אנו סורקים בעזרת תוכנה את המתרחש לידנו ומסננים ומקבעים את העולם שלנו בתוך תבניות של מילים ואותיות כי אחרת לא נוכל לדעת דבר כלשהו ולהבחין בין דבר לדבר, רק שלא ברור כלל כיצד עלינו להשתמש בכושר ההבחנה בו חנן אותנו הבורא, כך זה נראה לפחות, ומי מופקד על הפרשנות, והאם אנו יכולים שלא לפעול לפי התוכנה והבירוקרטיה על פיהם אולפנו משחר ימנו?
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.
