"האדם המושלם יזהה אותנו ויבחר בנו מתוך אלף. אנחנו מחכים לו. בכל בקר כשאנחנו מתעוררים, אנחנו אומרים לעצמנו שיתכן שהיום הוא היום. וההקפדה שלנו כשאנחנו מתלבשים ומסתרקים, בהתאם, אינה יודעת גבול, וגוברת על החשק לצאת במעיל מרופט ונעליים בלויות וחסרות צורה. אלפי פעמים אנחנו מאמינים שאנחנו במחיצת האדם המושלם בעבורנו: לבנו דופק בסערה למשמע שמו, או למראה עיקום האף או החיוך הייחודיים לו, כי בעומק ליבנו החלטנו בו-במקום שזה האף וזה החיוך וזה השם של האדם המושלם בשבילנו…עד מהרה אנחנו מבינים שטעינו: לא זה האדם המושלם בעבורנו. אנחנו אדישים לכך לחלוטין ולא מתייסרים על כך, כי אין לנו זמן לייסורים". נטליה גינזבורג, עמ' 123.
