אלנה פרנטה: כל פעם שחשבה ללכת לטיפול פסיכולוגי היא ויתרה על הרעיון. מה גרם לה לוותר? : "המחשבה לומר לאדם זר, שאין לו שום משקל בחיי, כל מה שעובר לי בראש. זה הצטייר לי כמו אלימות, שאני-עצמי, ועוד בתשלום מסכימה להיות נתונה לה. הרגשתי שאני נכנעת לסחיטה, הנחתי כמובן-מאליו מין דיבור אילם של מטפל כלשהו שנשמע כך: יש בכוחי לעזור לך, אבל אם את רוצה שכוחי זה יפעל, את צריכה לספק לי בשעות קבועות, בתמורה לשטר כסף, זיכרונות, מחשבות, אמונות, הכל, אפילו השקרים שאת מספרת לעצמך, בשלבים מסוימים, כדי לחמוק מהאנליזה, המצאתי תירוצים כמו חסרון-כיס. את לא יכולה לדרדר את המצב הכלכלי של המשפחה שלך כדי לשפר את קיומך שלך, אמרתי לעצמי. והתנחמתי במחשבה: יש אנשים רבים כל-כך שאינם יכולים להרשות לעצמם טיפול, אי-הנחת שלך היא חלק מאי-נחת של פלח עצום של המין האנושי, שבלי ספק זקוק לעזרה יותר ממך. אבל גם כשמצבי הכלכלי השתפר לא הלכתי לטיפול. יתר על כן, כדי להיאבק פניתי ליסוד האנרכי הסודי שלי: סירבתי לבסס קשר שבו אמצא את עצמי בעמדה נחותה, נאלצת להיות תחת שליטתו של כוח, הכוח העצום של מי ששותק בשעה שאת מפטפטת לך, שואל שאלות מבלי שאי-פעם יענה באמת על השאלות שלך עצמך, מסתיר את דחפיו-שלו בשעה שאת חושפת את שלך באופן הפגיע ביותר, קושר אותך אליו בהבטחה שאף-פעם לא מתמלאת, שהסבל שלך, גם אם לא יחדל,בכל זאת יהפוך במוקדם או במאוחר לנסבל" מתוך המסה "אי-נחת" בספר "המצאות מזדמנות" מאת אלנה פרנטה, 2019, עמ' 49-50.
