קודם המכה, ההלם, פצע בבשר החי
לפעמים זהו סיום והשמש לא זורחת יותר
לאחר מכן, זמן לא ידוע, השתיקה והאלם
לפעמים עד אין סוף, עד הקצה ממש
כמו הד לאחר המפץ
ואחר כך מופיעים מילים אחדות מדממות
מדדות אחרי ההד הגדול
אה, אה, אה, מעין התחלה או סוף גדול
ואתה נעלם לתוך ההד הד, ממש עד הקצה
ונכנס לגור בפצע עצמו- האני החדש שלך
מעין פרפר שנהיה גולם, גולם, גולם
ושם, באפלה הפנימית –
אתה מצטרף למקהלה של הכאב האנושי,
נוסע ב UNDERGROUND מיוחד למחלקת האבדות
שם מוצא אולי מזכרות
תמונות אלבום מהוהות בשחור-לבן, לבן, לבן
אני הגעתי לפקיד קבלה מהצד השני
הוא רושם את האבדות
זה תפקידו הוא אומר,
לרוב אין לזה המשך, הוא אומר ביבושת
הוא אומר שקבל פה תפקיד [בין העולמות],
לרשום אבדות,
ושגם הוא פעם חיפש ונשאר כאן באפלה הפנימית.
אני אומר לו: תרשום שהייתי כאן,
שאין לי מה להצהיר יותר
שאני מוותר על כל הדברים והחפצים
ואני עף מכאן לעולמים