להיות ולחיות סיפור. איך שלא מסתכלים על חיינו – הם תמיד מייצרים סיפור. חלקו נוצר על ידי הסביבה, ורובו על ידי האדם עצמו. הסביבה היא המצע, הבמה עליה מתחולל הסיפור או המחזה של היחיד, כשהוא כותב וממחיז את הסיפור שהוא חי ומשחק אותו על במת החיים; הסיפור מתגבש בעזרת שחקני המשנה בסיפור ועם תגובת הקהל שחשוף למחזה, ובתגובה לתשואות ולביקורת, לשבח ולגנאי. הסיפור המתגבש משקף דמות ואופי, גורל ומיתוס אישי, מאחר שבהדרגה הסיפור נהיה עובדה ומציאות בעולם החומר. נראה לי שהמודעות "לסיפור שלי" היא חלקית, או בלתי קיימת; לא ברור איך ואיפה מתחילים אותו, ואם אנחנו יכולים להבין מה עושה ומה רוצה גיבור הסיפור שלנו. אנחנו שואלים לא פעם, לגבי מישהו שאנחנו רוצים להבין: "מה באמת הסיפור שלך?"
אפשר לחיות בלי מאבק?
מי שהיה עסוק במאבק כדי לשרוד אינו יודע איך לחיות ללא מאבק, וזה רלבנטי למצבים שונים של שחרור מדפוסים.